כיכר מילאנו/ חיים לפיד

רומן בין אוהבים? מטאפורה פוליטית? תעתוע או מציאות?
"שוב ושוב היא מוחזרת לשם. כאילו יש בכך איזה מסר שלא פענחה. והרי מעולם לא חשבה באמת שהעולם מסתיים בכיכר מילאנו שלה."

בחורה עם מחשב נייד

2014-07-22 07 37 13

בימים טרופים אלו, בימים של מלחמה קיומית בין שני העמים, ספרו של חיים לפיד הופך להיות רלוונטי מתמיד. דבר שאולי הופך אותו לקשה לקריאה דווקא עכשיו.
המשפט הבא מתוך הספר מייצג מציאות של רבים מאיתנו : "ברדיו,במכונית,דיברו על התגברות ירי הקאסמים על שדרות ועל התלקחות צפויה מול החמאס.אילנה מיהרה להשתיק אותו. די היה להם בצרות שלהם."
ספרו שמתחיל כרומן , אולי אפילו רומן רומנטי, הופך להיות מטאפורה פוליטית למערכת היחסים בין שני העמים. כאשר המלחמה ביניהם, נמצאת הן ברובד הגלוי (הקאסמים הנופלים, יחסי השנאה והחשדנות בין העמים) והן ברובד הנסתר במערכת היחסים הסבוכה בין אילנה למחמיד.
אילנה המתגוררת בכיכר מילאנו בתל אביב, אלמנה טרייה, בעלת אמצעים, מוצאת נחמה וחיים, דווקא במחמיד, ערבי , המתגורר בשכונת עוני בדרום תל אביב והצעיר ממנה בשנים רבות.
כיכר מילאנו מייצג את היפה, הבטוח והיוקרתי, המקום שבו מתגוררת אילנה. כשאילנה יוצאת מהכיכר שלה כדי לקחת או לחפש את מחמיד היא מוצאת עולם אחר, עולם של עוני ומצוקות, כשהשיא שלו מתגלה באדם העושה את צרכיו ברחוב בו מתגורר מחמיד.
על רקע המלחמה, סיפור האהבה, לעיתים נראה כאילו הוא רק בראשה של אילנה, המקבלת שוב ושוב בגידות מצדו של מחמיד, ונלחמת בבניה על מנת להמשיך בקשר זה.
במהלך הרומן אנו כועסים ומרחמים על אילנה, שאינה רואה את המתרחש; אך לעיתים אנו מתבלבלים אפילו איתה, אולי דווקא הסביבה היא זו המשפיעה.
הקשר בין אילנה למחמיד ניתק ומשאיר כאב עצום באילנה ובמקביל משאיר חורבן גם בתל אביב ובכיכר מילאנו עצמה. אילנה אף נהיית חולה :"חוסר אמון במציאות הנגלית לעין, יחד עם התחושה המוזרה הזאת של הזיה…תמונות רצו במוחה ללא שליטה, כמו סרט המוקרן בתוכה, מרתף חשוך שהקירות שלו פועמים, כמו דגם מוקטן של המקום ממנו נחלצה זה עתה…".
כשמחמיד חוזר אחרי עשור לבקר את אילנה, הוא פוגש בחורבנה האישי וברחובות העיר: "או שאולי זו לא את, אולי זה המקום כולו ומה שראיתי על פני האנשים ופירשתי בטעות כרוגע אינו אלא אפתיות, ייאוש\ ניוון, איני יודע. כי אם לא, אני לא מצליח להבין למה לא עושים משהו? משקמים, בונים."
בסוף הרומן ישנו תהליך של התפכחות וכאב. אילנה מטיחה במחמיד את כעסה שלה עליו ובכלל על עמו: "השנאה החולנית שלהם למה שאנחנו- נאורים, מתקדמים ועוד מושיטים להם יד לעזרה. חסרות היו פעילויות, קרנות, עמותות שבהן נרתמו, לפחות בהתחלה."
ומחמיד מצדו, מסביר את הקשר שלו איתה, האישה היהודייה המבוגרת והעשירה ממנו :"וזה תאם לכך שהיהודים זה עם עתיק יותר מהעם שלי, עתיר נסיון וידע, עם מורשת יותר עשירה של תרבות והיסטוריה."
חיים לפיד משאיר לנו אופציות שונות לסיום סיפור האהבה (שהיתה או לא היתה בין אילנה למחמיד) שאותם מציג בסוף הספר. בדיוק כמו הקשר בין שני העמים שאינו מסתיים וסופו לא ידוע. האם במוות? בעוד מלחמה? או אולי בסוף טוב ובהתפייסות ואהבה?

כמו שחיים לפיד כתב, הסוף פתוח…
XOXO
אחת שיודעת 😉

קרין מילשטיין
סטייליסטית, מאמנת כושר ובוגרת תואר שני לתקשורת ועיתונאות. זה מה שיוצר את הבלוג על תרבות, סגנון חיים, טיולים, ביקורת ספרותית, שירה ועוד... מוזמנים לקרוא, להגיב ובעיקר להנות... XOXO אחת שיודעת ;-)