בדיוק לפני שנה, גם אני נשברתי, לאחר 4 חודשים בלבד התפטרתי ממערכת מסורבלת, מיושנת, מדאיגה ומייאשת – עמדתי מול התלמידים והסברתי להם שאני לא ממשיכה במערכת החינוך.
רבות דובר על נושא זה, אך קשה להבין כמה המצב חמור, דברים שרואים רק משם מתוך המערכת.
אני בעלת תואר ראשון בביולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, בעלת קליניקה מצליחה לרפואה משלימה ובכל זאת עם כל עיסוקי החלטתי לפנות כמה שעות בקליניקה, מתוך אמונה אמיתית , שלחינוך בארץ יש חשיבות עצומה לעתיד המדינה.
הגעתי למשרד החינוך עם המון מוטיבציה ורצון לתת לנוער שלנו הרבה מעבר לידע – אך המערכת המסורבלת- מערכת החינוך – שברה אותי לצערי .
ראשית התחלתי לעבוד מבלי לדעת כלל מה יהיה שכרי, פשוט כי אף אחד לא ידע להגיד לי . משהו מכם יכול בכלל לדמיין מצב כזה בתחום תעסוקה אחר ? איך בכלל אפשר להתחיל לעבוד בכזו חוסר ודאות?
אבל מכיוון שהמטרה הייתה שווה , התחלתי וחיכיתי לסוף החודש, וכך חלף עוד חודש, ועוד ארבעה חדשים, ואני לא קיבלתי שכר עבור עבודתי , כן 4 חודשים ולא קיבלתי את תלוש המשכורת שלי .
פניתי למשרד החינוך, פניתי לגורמים בבית הספר אך אף אחד לא שילם לי שכר עבור השעות שהגעתי לבית ספר. כל המערכת האמינה שאני אמורה להרגיש "שליחה" וככזו לבקש כסף עבור עבודתי יפגע בהרגשת השליחות , להמתין הם אומרים דברים יסתדרו …
בעוד ילדכם יושבים בכיתות צפופות, מאוד הטרוגניות, מבנים מיושנים וציוד מיושן ומתפרק. פקידות ומנהלות משרד החינוך יושבות במשרדי פאר בלב העיר עם מחשב , משכורת מסודרת , חופשות של עובדי מדינה ופינת קפה צמודה עם הזמן הן מרגישות מאוד נח במשרדן ומדברות ביחס מזלזל כלפי המורות. אין מענה טלפוני ויש שעות קבלה מצומצמות. הן שכחו, אותן פקידות משרד החינוך – אלה, שקוראות לעצמן "מנהלות מחוז" או "מנהלות משאבי אנוש" או כל מיני הגדרות תפקיד כאלה ואחרות – הן שכחו למען מי הן עובדות – למען אותה מורה. למען רווחתה וכן, למען המשכורת שלה שתגיע ושתגיע בזמן.
המורה בישראל צריכה לשלם מכיסה (כן מכיסה הפרטי) עבור הכוס תה שהיא שותה בכמה דקות הפסקה בין שיעור לשיעור, מסתפקת בתא קטן להניח את הציוד שלה וחולקת שולחן עם עשרות מורות. למה לא להשקיע את הכספים במורה, בשיפור תנאיה וזה יביא להשקעה גדולה יותר מצידה כי אם אין למורה פינה משלה בעבודה – איך תרגיש שייכת למקום?
על הצפיפות בכיתה כבר דובר רבות, אבל עד שאתה לא שם אתה לא מבין כמה זה חמור . מאוד קשה ללמד כך. הכיתות לא הומוגניות ברמות הידע שלהם , ילדים מתקשים נופלים , החזקים עומדים במקום . פשוט שערוריה. אחוז בלתי סביר של תלמידים צורכי ריטלין לנוחיות המערכת . כן ממש כך. למה ? אסור לתת לזה יד הורים תתעוררו בבקשה!!
אז מה עושים? עושים !!! במקום לצקצק בלשון פשוט עושים – חייבים מהפך בחינוך.
תלוש השכר של המורה אינו צריך להיות חידה רבת משתנים – צריך להיות פשוט.
אם יש תקציבים לשלם לכל מלגזן בנמל משכורות עתק – אין סיבה שמורה בישראל יצטרך לקבל משכורת מינימום.
המורים לא מבקשים את המגיע להם – משכורת ראויה לבוגר אקדמיה.
הורים יקרים , ניתן לעשות שינוי במערכת החינוך, עלינו להיות כח, כח שלא ניתן להתעלם ממנו , נתחיל את השינוי מלמטה לא נתפשר על חינוך הולם לילדנו לא נשלח את ילדינו לבית הספר הצפופים, המיושנים והמשעממים – המהפך צריך להתחיל מאיתנו ההורים.
מהפך בחינוך זה מה שצריך לדרוש
כיתות קטנות, מורים איכותיים שמקבלים את המגיע להם , מערכת תומכת. בתי ספר שמתאימים עצמם לקידמה.
כל כך הרבה לטפל ולנקות במערכת החינוך.
ואפשר לתקן רק צריך להתחיל, צריך לעשות, לקום מהכיסא ולצעוק מהפך , למען ילדנו למען דור העתיד.
אני התפקדתי , הרגשתי שאין לי את הפריבלגיה לשבת ולחכות שהשינוי יגיע אליי – אני אהיה השינוי.
ואם ירצו את קולי – יקשיבו לי קודם.
בחירות בפתח – וזה הזמן של כולנו להיות מגובשים וחזקים אנחנו ההורים צריכים להלחם על מה שחשוב – חינוך והשכלה לילדנו.
פתחתי קבוצה בפיסבוק – כח הורים – קבוצה שתהווה "סיעור מוחות" בנינו ההורים , על דרכים לגרום לשינוי , להביא את המערכת למקום טוב יותר . מזמינה אתכם להצטרף – כי אם נהיה כח , חזק ומגובש , לא יוכלו להתעלם מאיתנו ונוכל , אנחנו ההורים להביא לשינוי.
להצטרפות לקבוצה כח הורים לחץ כאן
.