כוננות מזגנים והערכות חירום ליום שישי….

החום המעיק הזה, הלחות שדובקת בכל מילימטר של חולצה גורמים לי לתהות אם
ריבונו החליט להתעלל בי באופן אישי או שזו קלבת שבת מיוחדת שלו…. ? הרי
יום שישי היום ובכל זאת צריך אווירה טיפ – טיפה אחרת – שתף איתי פעולה ריבונו…….

בחורה עם מחשב נייד

השעות האלה שעוברות עלינו עכשיו והיום – מזכירות לי יותר את החום הגבוה בתנור – לא שאני משתמשת בתנור יותר מדי, לא תמצאו אצלי עוגות וקדירות אוכל  – אלא כאלה שקניתי במו ידיי  וצריכות חימום לפני הגשה.. המקסימום שתמצאו אצלי בתנור זו פשטידה ונראה לי שזה מסוג המעדנים הקולינריים המשובחים והמתקדמים ביותר , כמעט כמו אלה שקיימים במטבח כמו אצל סטפן מ"קרב סכינים" :). הוא  כמעט היחידי שיכול להעלות את טמפרטורת התנור לחום שכזה , והפעילות שהוא מייצר שם (כך נראה) מתרחשת  רק אם הוא ודומים לו ישתמשו במטבח שלי מן הסתם. מן הסתם שף טוב היה עושה את זה והיה מתקבל בברכה.
יש לי הרגשה שמתקיימת תחרות סמוייה בין החום שבתנור לבין הפנטזיה הסמוייה שלי על סטפן ודומיו. כן יקירותיי, הוא סוג של פנטזייה עבורי. גם יפה – גם אופה ואני מניחה שלא רע גם בתחומים אחרים. מזכיר את אשתו לפני שהוא משתמש בכפית, מביא את המבחנה שאנחנו לוקחות לבדיקות מעבדה והוא מביא בה פרח, בשבילי הוא גם פוסע בשבילי ההרים  – סליחה….אבל הוא תפוס כבר. באסה.
מצחיק איך הגעתי לקולינריה ולמטבח. היחס וההתעניינות שלי בנושאים האלה הם רחוקים בערך כמו המזרח והמערב, אבל בכל זאת יש בו משהו שהופך את תהליך ההכנת, הבישול / טיגון / אידוי וכו – והתוצר הסופי למשהו שהוא גם תאווה לעיניים, גם מרתק וגם מן הסתם טעים עד לכדי כאב. למה לא מזמינים אותי לשבת בפאנל השופטים פעם? תנו לי לשבת שם. אז מה אם אני סתם אדם מן היישוב ולא איזה מבקר מסעדות שמבין ביינות או בדגים. תאמינו לי שאני יכולה לומר אם זה טעים לי או לא ואפילו אני מסוגלת לנמק. תנו לי את הצ'אנס – אני מבטיחה לא לאכזב ואם אני אתכונן טוב אני אשתמש בטרמינולוגיה קולינרית- וגם אם לא,  זה בסדר.  אולי אני אצליח לשלב אותה בין המשפטים שאני משתמשת בהם כשאורז נשרף או הפשטידה לא ממש יוצאת מוצלחת. אני מבטיחה להיות ילדה טובה ולהתנהג יפה.
חסיד אומות עולם מבין חבריי שדווקא מבין לגמרי לא רע בקולינרייה אמר לי פעם שכמו בתערוכה או בקונצרט טוב לא תמיד מוכרחים לדעת שמוצרט חיבר או ואן-גוך צייר, אפשר להנות מהיצירה כמות שהיא. פשוט להתענג. ההנאות הקטנות של החיים.
לא תאמינו – אבל בתקוופה האחרונה הצטלבו דרכנו : אני והמילקי. כן, זה מהפרסומת. וואלה – לא הכין את זה אני מניחה איזה שף מפורסם וזה לא יצא כרגע ממטבחו של….ובכל זאת הצלחתי למצוא בזה הנאה, הנאה מנחמת כזו שהחליפה לי את הגרעינים או את עוגת הגבינה עם הפירורים. מילקי פשוט. פשוט וטעים.
חם גיהנום כבר סיכמנו קודם, המטבח מסתכל עליי ואני מחזירה לו מבט שמבהיר בדיאלוג שותק שאין צ'אנס שאני אבקר אותו היום, לא שהייתי עומדת לאפות או משהו כזה, אבל הביקור היחידי הוא לקפוץ לעשות קפה וגם זו פעילות גופנית מיותרת (למי יש כח ?).
את מעליבה אותי אני שומעת אותו לוחש – תדליקי את המזגן ותראי כמה אפשר להיות יצירתי היום. מותק – חשבתי בלב, היצירתיות שלי יצאה מהארץ למדינה רחוקה וקרה, משהו כמו פינלנד או האיזור. לא שאכפת לי ואני קטנונית נגד הסקנדינביות, ממש לא – אם מישהו שם לי כרטיס על השולחן – אני ברבע שעה (בלי להגזים) ארוזה ובדרך לנתב"ג, אבל איפה אתה אביר הקסם שלי, אביר הקור וקורא המחשבות ובעל הממון והרצון להניח את הכרטיס על השולחן שלי, לדאוג לרווחת הנפש ולקרירות שאני מחפשת. תמיד אמרתי שאתה שפן, בדיוק בזמן שצריך אותך.
טוף, אני רואה את האופציות הולכות ונעלמות, והרעיונות בורחים להם לעולם שכולו טוב להם (חוכמה גדולה – בטח בעולם שלהם קריר ונעים). אין הרבה ברירות. חם ברמות בלתי נסבלות, לשבת בבית קפה זה לא ממש בכייף, דורש טלפונים, תיאום, ויכוח של חצי שעה על מקום המפגש וכבר חצי צהריים. למי יש כח?
יותר מדי ברירות לא נשארו – משלוחים. אני מתחילה לחפש איזו מסעדה שתהייה לטעמי באופן כללי והאוכל יגיע עד לפתח הדלת. על פניו נשמע אופטימלי, וכל מי שהזמינה אי פעם אוכל (מי לא ? שתקום….) זוכרת כמה עצבים עד שפותחים את השקיות המעצבנות האלה, את הסיכות המהודקות שאפשר לחשוב שטמון בתוך השקית איזה שק מטבעות זהב או המשלוח של שטרות שצריכים למלא את הכספומט עכשיו.
לא שהמשלוחים לא עולים כסף – אבל התחושה המשחררת הזו, זו שמרחיקה אותי מהמטבח והחום וכל מה שנשאר הוא לשלוף את מגשי הפלסטיק ולהרגיש את האוכל בפה. נכון, לפעמים (פעמים לא מעטות) האוכל די רחוק מהטעם של האוכל בייתי (במקרה הזה – אני) , התיבול הוא לא אותו תיבול, ה"צילחות" (כמו שאומרים בתוכניות הבישול לאחרונה – לא קיים, אז מה? נשאר רעבים ? נהפוך לשבעים מבלי שאני אצטרך להכנס למטבח ואין מטרה קדושה מזו כרגע עבורי.
מצוין – כיביתי את השריפה הזו, תודו שלא רע, אולי לא חינוכי, בטוח שלא איכותי, אבל משביע ולפעמים כדי להיות מעשי – אפשר לדלג על האיכות והויטמנים ולהתעסק עם תעשייתי. הרי רק עכשיו צלחנו את החופש הגדול ואני ממש ממש רוצה לראות את אותה אחת שתספר לי שלא שלחה את הילד/ה פעם לראנץ' בורגר או לדומיו. אין חיה כזו – אם יש בנו שמץ אנושיות. לא תמיד אפשר להיות פוליטקלי קורקט ולאכול טרי ובריא ונכון , לפעמים צריך לעגל פינות כדי לשמור על שלוות הגוף והנפש.
נכון, היום אפשר למצוא גם משלוחים של אוכל בריא יותר ועם כמות שומן מופחתת וכו' – ואפשר לדאוג גם לאלה, אבל זה לא יהיה אוכל של בית. אז מה? בדרך כלל אני לא מזמינה את הפיצה כל יום, יש ימים שאני מזמינה סטרופולני ויש ימים שאני סתם יושבת בבית קפה עם בורקס וסלט ליד ובימים שאני מרגישה נועזת במיוחד אני מבקרת את המטבח – פותחת את הארונות וסוקרת בעין בלתי מזויינת את מה שנמצא שם ואפילו מכינה משהו שיכול להצליח וגם האורח התורן אפילו יתענג על זה. קורה. לא שזה הופך לשגרה, בדרך כלל אני לא לוקחת סיכונים ואם אני יודעת שאמור לפלוש בהפתעה מוחלטת מישהו אני תמיד דואגת למשהו שקניתי במו ידיי בבית הקפה שמתחת לבית. שיהיה.
אני מרגישה מאורגנת – הבית יחסית בסדר, נכון, העתונים של שבת מפוזרים – אבל זה במסגרת החוק. פרחים – אין. בחום כזה הפרחים יחזיקו חצי שעה ואחר כך אני אצטרך לנקות את העלים הנושרים, פותחים את המקרר – נראה מלא, האוכל שהזמנתי – מאופסן בכלים ביתיים ואני….נשאר לי רק לתחזק את עצמי ולצאת למנוחת השבת.
המקרר, המזגן שמקרר את הבית ואותי (מפתיע, הא??) עושים אותי לבן אדם כמעט מאושר.  אתם תוהים מה היה הופך אותי למאושרת לגמרי – אותו כרטיס ללפלנד במעטפה, אפילו בלי סרט מתנה.
ככה זה פולנייה – תמיד חסר משהו….אף פעם לא יהיה מושלם. אין דבר, גם בזה אני מסתפקת.
כמעט מושלם מספיק לי להיום. מחר יום חדש – אתגרים חדשים…….