מתוך הסרט אישה עובדת של מיכל אביעד צילום ורד אדיר
אישה עובדת הוא סרט כל כך אותנטי שיש רגעים שאני ממש מתעבת את מנשה נוי, שמגלם את בני, הבוס המטרידן.
אחד מההישגים הגדולים של הסרט הוא הדמות של בני, שהיא לגמרי נורמאלית וחביבה. בני הוא בוס מהאגדות, איש חם, לבבי, אבהי, מפרגן, מצחיק וחברמן. בנוסף הוא קצת חסר גבולות.
ההבנה שהמטרידנים הם אנשים רגילים שחיים בינינו והם לא מפלצות א-סוציאליות, הם יכולים להיות בוסים טובים ומפרגנים, אנשי משפחה נהדרים וחברים נאמנים, הם לא רעים באופן מוחלט ויש בהם הרבה צדדים יפים וטובים. ההבנה הזאת והמורכבות הזאת יוצרת בלבול גדול. גם בחיים וגם בסרט.
אישה עובדת מספר על אורנה, נשואה ואמא לשלושה ילדים, שעובדת בחברת נדל”ן ועל יחסיה עם הבוס שמעריך אותה ומטריד אותה במקביל.
מיכל אביעד בונה ברגישות את תחושת הבלבול אצל אורנה. היא מייצרת הבנה למורכבות של הסיטואציה ולמלכוד ולמחנק שבתוכו הגיבורה אורנה נמצאת, עד לשבר שמגיע בסופו.
היו רגעים בסרט בהם הרגשתי צמרמורת, ממש הזדהיתי עם אורנה, לירון בן שלוש הנפלאה שהצליחה להכנס בתבונה וברגישות לסיטואציה שהרבה נשים חוו, בוואריציה זו או אחרת.
גם היחסים עם בן הזוג מטופלים בעדינות. הבעל עופר אושרי כהן, שפתח מסעדה שצריכה להתבסס כלכלית, ועכשיו הם חיים מהמשכורת של אורנה והוא שותף מלא בתחזוק הבית וגידול הילדים. אבל גם לגבר פמיניסט קשה לשמוע שאשתו התנשקה עם הבוס, וגם הוא לא מצליח להבין איך אורנה לא שיתפה אותו במה שעובר עליה.
לא פעם מתלוננות נשאלות: למה לא שמת גבול ברור? למה לא התפטרת? למה נזכרת עכשיו? למה לא התלוננת בזמן אמת? למה לא סיפרת לבן או לבת משפחה קרובים?
מיכל אביעד מובילה את הצופים ביד בטוחה ובסבלנות, להזדהות עם אורנה ולהבין איך מסכת ההטרדות מתרחשת בזמן אמת, ומהן התשובות לכל השאלות האלה.
אישה עובדת הוא סרט חובה!
נ.ב.
פעם כשעוד הייתי שכירה, הייתי ממונה על שוויון מגדרי בארגון בו עבדתי. באחד מימי העיון הזמנתי את מיכל אביעד להרצאה.
בתמונה שתי נשים עובדות, מיכל אביעד ואני.
צילם: דובי רומן
