כולם שואלים מי זאת רֶנֶה?

לא פעם שואלים אותי על רֶנֶה. אז לכל מי שעדיין לא יודע, לכל מי שידע ושכח, לכל מי ששואל ומתעניין, ובעיקר למי שרוצה ללמוד על שותפות, נתינה, פיוס וקבלה – אחת ולתמיד, התשובה המוסמכת: מי זו רֶנֶה?

בחורה עם מחשב נייד

את שרון? שואלים אותי לא פעם, אז מי זו רֶנֶה? ולפעמים מי זה רֶנֶה? ואפילו מה זה רֶנֶה?

אז בסיפור שלי, הסיפור של הקונדיטוריה, היתה רֶנֶה. היא היתה שותפה, חברה, פרטנרית לדרך.
הכרתי את רֶנֶה בחודשיה הראשונים של הקונדיטוריה כאשר חיפשה מקום עבודה. אחרי שנים של עבודה מהבית נאלצה רנה להעתיק את עסקיה למקום אחר והתקשרה אלי בהמלצה של מכרה משותפת. כבר בפגישתנו הראשונה הרחנו שתינו פוטנציאל לשותפות והחלטנו לגלגל את הרעיון ולבדוק אותו קצת יותר לעומק.
רצה הגורל ולמחרת היום היתה לי תאונת עבודה לא נעימה ונכוויתי בכל אצבעות יד ימין. כאשר כל אחת מאצבעותי חבושה בנפרד, התקשרתי לרֶנֶה ובקשתי את עזרתה הדחופה בהכנת עוגות השמרים שהוזמנו באותו השבוע. יום לא קל עבר עלינו. אנחנו שונות בכל דבר וענין – אופי, שיטות עבודה, גישה בסיסית לדברים, אבל צלחנו את האתגר ובסיומו של היום הרגשנו שתינו כי אם עברנו את זה – נוכל לעשות יחד כל דבר.
ואכן, תוך זמן קצר ארזה רֶנֶה את הקונדיטוריה הביתית שלה וחברה אלי לקונדיטוריה בראש העין. לאחר תקופה ארוכה בה עבדתי לבד הייתה לצידי פרטנרית ראויה מכל בחינה אפשרית: מבחינה מקצועית אין כל ספק שרנה היתה אז הרבה יותר קונדיטורית ממני – היא למדה קונדיטוריה באופן מסודר (אני לא באמת למדתי… מודה באשמה), היא עבדה בקונדיטוריות גדולות (אני עבדתי כמה חודשים בקונדיטוריה צעצוע), והיה לה ניסיון של שנים בעבודה מהבית (לעומת כמה חודשים בודדים שהבאתי אני). למדתי ממנה המון, מדי יום יומו. מה לעשות (וגם מה לא לעשות), איך לעשות (ואיך לא לעשות). זה היה בי"ס אמיתי עבורי, פשוט כך.
מבחינה אישית רנה היתה (ועודנה) שנונה, חריפה, חדת לשון ומשעשעת ברמות-על. נעשינו חברות טובות, הימים עברו עלינו בעבודה אינטנסיבית תוך כדי צחוק ושעשוע, זו היתה תקופה של כייף והנאה לשתינו.
הדברים השתנו כאשר העתקנו את הקונדיטוריה למיקומה הנוכחי, מהלך שהיה מחויב המציאות וכרוך בהשקעה כספית לא קטנה. המעבר היה דרמטי מאוד להיקפי העבודה שלנו שהלכו וגדלו בהתמדה. הקונדיטוריה דרשה מאתנו יותר ויותר, מצאתי את עצמי עובדת שעות על גבי שעות, ימים ולילות, אבל רֶנֶה פשוט לא הייתה שם לצידי. אילוצים אובייקטיביים, מבנה אישיות, רצון בסיסי, סביבה תומכת (או לא) – היו לכך המון סיבות, אבל בשורה התחתונה חוסר האיזון הלך וגדל, הלך וגדל, עד שאי אפשר היה להמשיך יותר, והחלטנו להיפרד.
לא, זה לא היה קל, לאף אחת מאיתנו, והמשקעים שנותרו היו עכורים וכבדים. כשלעצמי, הרגשתי כמו לאחר הליך של גירושין, ולא מהמוצלחים שבהם, ואת התחושה הזו נשאתי בליבי חודשים ארוכים.
אבל לסיפור הזה יש סוף טוב – התגלגלו הדברים כך שהיה עלינו להיפגש בעניין כספי כלשהו. הפגישה תואמה בנוכחות רואה חשבון, אבל רֶנֶה הפתיעה אותי והקדימה להגיע לקונדיטוריה. התיישבה והחלה להתעניין במה ואיך קורה, שאלה שאלות כאלה ואחרות, והדחף הראשוני שלי היה לדחות אותה – מה זה עניינה? אני לא חייבת לה דין וחשבון… אתם בוודאי מכירים את התגובה האוטומטית הזו. אבל אני עצרתי את עצמי והחלטתי לפתוח את הלב, להקשיב ולקבל. עניתי לה בגילוי לב, שיתפתי אותה וגם שמעתי ממנה על קשייה שלה וקורותיה מאז נפרדו דרכינו. את השיחה (שנפסקה כאשר הגיע רואה החשבון) המשכנו טלפונית בשעות הערב ובסיומה הרגשתי שחרור גדול, קתרזיס אמיתי, ניקיון מוחלט של כל המועקות והמשקעים שישבו עמוק והחשיכו את הלב במשך חודשים ארוכים. איך אמרתי באותם ימים? חצי טון פלדה ירדו מהלב שלי.
אז רֶנֶה כבר לא שותפה, אבל היה לה תפקיד בחיי. תפקיד משמעותי ואמיתי, בלעדיה לא היתה קמה הקונדיטוריה, ומהמקום הזה – תמיד תשאר עבורה פינה חמה בליבי. ועוד משהו נשאר: השם – רֶנֶה, וגם על כך נתונה לה תודתי.


שלכם,
שרון


שרון&רנה – קונדיטוריה בוטיק
www.sharonandrenee.com
רח' המלאכה 4, פארק אפק, ראש העין (ליד הדואר)
טלפון: 077-2043060
פתוח כל יום משעה 8:00 עד 18:00 וביום שישי מ- 8:00 עד 14:00