מי לא מכיר את המשפט הזה? מי לא התאכזב בחייו, או ליתר דיוק ציפה והתאכזב?
כאב האכזבה לא פשוט לפעמים. הוא יכול לגרום לנו ל"עמוד במקום", לא לעשות שום דבר, אלא רק לחכות ולהיות מתוסכל שלא קיבלנו מה שרצינו. לעיתים, זה כל כך מכאיב שאתה מצפה מאנשים כל כך הרבה ומקבל כל כך מעט. יש לנו הרבה מאוד ציפיות מעצמנו, מחברים, משפחה ומהסובבים אותנו.
לרוב, הסביבה אינה מבינה ורואה את הדברים כפי שאני רואה. הם לא תמיד חושבים כמוני. ולכן אנו מתאכזבים. לעיתים מרוב האכזבות אנחנו מתנהגים לא כפי שהיינו רוצים, אלא מתאימים את עצמנו אל האחרים. אנו מרצים אותם ובנקודה זו הזהות האישית שלנו נפגמת.
אתם מכירים את האנשים שמעידים על עצמם , שכשהם רוצים משהו, הם לרוב משיגים אותו? כן, יש גם טיפוסים כאלו. מה מיוחד בהם אותם ואיך האופי שלהם עשוי מ"חומת מגן", שמצליחה להשאיר אותם אדישים?
אנחנו מודעים לעובדה שלא תמיד כדאי לצפות, אך איך אפשר שלא לחכות לתגובה של האחר אם אנחנו עשינו צעד ראשון?
אתם מכירים את התחושה ששלחתם מייל או הודעת sms ואתם רוצים לדעת אם האדם האחר קיבל את ההודעה? ולעיתים אנו מחכים ומחכים- רק לתגובה קטנה שמישהו… ראה את ההודעה. בווטאפפ לפחות 2 הקווים הכחולים שמופיעים ליד ההודעה שכתבנו, מעידים שהאחר ראה את הודעתנו ואז מחכים רק שישיב…
אנו יודעים שאם נצפה אנו עלולים להתאכזב וזה יזיק לנו, אז למה בכל זאת אנו נאחזים בציפייה וכל פעם מחדש נופלים בפח?
הסיבה לכך פשוטה: אנו בני אדם אנושיים. אנו לא רובוטים. יש לנו רגשות- וציפייה היא רגש חזק שמזכיר תחושה טובה, התלהבות, נותן מרץ ולעיתים גם חשש וחרדה מאירוע הצפוי להתרחש בעתיד .
אז מה בכל זאת ניתן לעשות עם הציפייה והאכזבה?
1. תיאום ציפיות– ניתן להגדיר ציפיות עם האדם האחר/סביבה. אם נאמר מה אנו
רוצים, נוכל להגדיל את הסיכויים גם לקבל בחזרה בהתאם לציפיותנו.
2. הפחתת עוצמת דרגת הציפייה- דמיינו שאתם ברכב ונוסעים במהירות מסויימת.
אתם יכולים להשפיע על גובה המהירות. באופן דומה ניתן להפחית את עוצמת
דרגת הציפייה , אך לשם כך נדרש תירגול.
3. להאמין בעצמי– לקבל את עצמי, לבקש סליחה מעצמי ולקחת אחריות אישית על
החיים שלי. לא פשוט לחיות לפי ציפיות האחרים. לא תמיד זה עובד. כדי לדרוש
ולהשיג בדרך שלי דרוש אומץ. גם אם ניכשל, נפנים נתחזק ונלמד, כי אם לא
ננסה- איך נדע?
וכשנצליח, נחזור לנקודת האיזון ונשפיע על החיים שלנו.
