כבוד השופט

בחורה עם מחשב נייד

מאז שאורן ואני הפסקנו לכהן כפראיירים של ועד הבית (אורן כועד פעיל ואני בתפקיד הייצוגי והמחייב של אשת ועד הבית), אני לא כותבת מכתבים לשכנים, בטח לא תשובות לשכנים שמפרסמים פוסטים בבלוגים מתחרים. אבל היום, אחרוג ממנהגי בשל פוסט שפורסם ע"י שכני, בעלה (או בועלה ,כפי שהוא אוהב לכנות את עצמו ללא סיבה אמיתית) של חברתי הטובה ושכנתי, מיכל (המכונה בבלוג של הבועל "שתחייה").

להלן קישור לפוסט המדובר בתקווה שאחרי הקריאה שלו, עת תתפוצצו מצחוק משחרר, תחזרו לקרוא את עדות האופי שלי http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714091&blogcode=12556571 ואת האמת כפי שהיא באמת.

מעולם לא הסתירתי מכם, חבר המושבעים, שאני קניינית כפייתית, וזאת על מנת לחזק את שיטת הטיפול החדשה שפיתחתי – טיפול בקניות, או בקיצור – קניותרפיה!

ממחקרים בכל העולם בקרב נשים בגילאי 0 עד 99 ,עולה כי נשים שקונות חוות הקלה מיידית, תחושת פורקן ושמחה למשך כל הימים שנותרו להן על לקבלת פירוט האשראי. ולכן, כחסידת ותומכת נלהבת ומפתחת השיטה,אני מחויבת מידי פעם (שלא לומר, מידי יום) לבדוק שהיא אכן עובדת.

גם מיכל, שכנתי, עובדת סוציאלית במקצועה, ניסתה את השיטה ונוכחה כי היא מרגישה טוב יותר עם עצמה אלפי מונים אחרי ביקור בסניפי מאק, ספורה וכי אוויר מזגני קניון, מיטיב עם הנשימה שלה. כמו שחולי אסטמה נשלחים לנשום אוויר הרים כשהם חווים התקף, מיכל נשלחת ע"י טובי המטפלים לשאוף אוויר קניונים, עדיף אוויר בריח לימון ב – ion. היא נושמת מלוא ריאותיה, לוגמת קפה בסטארבקס – תערובת ייחודית שהומלצה לה ע"י טובי הפסיכיאטריים, מתיזה על עצמה מבחר בשמים ב"ספורה" וחוזרת הביתה כמו חדשה. "ספורה" עבור מיכל, היא כמו מרפאת יום לחולי סכיזופרניה. ואני, חובבת ביגוד והנעלה שכמוני, בודקת את יעילות השיטה בסניפי FOREVER 21 , COTTON ON ושאר "רכזי יום"ברחבי אורצ'רד. כיצד ניתן לשפוט אותנו לחומרה – אנחנו בסה"כ שתי מכורות בשיקום?!?

זה נכון, שלעיתים קורה שאנחנו מחליפות "מרשמים לתרופות" ואחת לוקחת את הויזה של השנייה, אבל כל עוד לא עברנו את המינון הנכון – הכל בסדר (חוץ אולי מהלב ההולך ונחלש של הגברים שלצידנו עם כל פירוט אשראי שמגיע). באמת, שאין סיבה לחרדה, אפילו לא עכשיו בגרייט סינגפור סייל…

ולגבי האישומים על המונית – בואו נראה אתכם, גברים יקרים, שועטים מידי יום בשעה שלוש בדיוק לעבר גן הילדים בתקווה לחסוך עוד גרוש במונה המתקתק של המונית שמחכה לנו (אם בכלל) מחוץ לגן, כי כאלה אנחנו, חסכניות, כשזה מגיע למוניות שמחכות לנו… ברור שאנחנו לא ממש מזהות את הנהג שאיתו באנו, מי הסתכל עליו כשהיינו עסוקות בלהעמיס את כל השקיות שלנו לבגאז' שלו תוהות אם נותר מספיק מקום גם לתיקים של הילדים?  ומה זה משנה אם המונית אדומה או כחולה, העיקר שהיא חיכתה והעיקר שהיא נוסעת והעיקר של ירד עלינו גשם ושהשקיות לא נרטבו (כי אף אחד לא אוהב ללבוש נעלי עור שנרטבו)…

ולגבי האישום אודות פספוס אפס אחד ויחיד (400$ במקום 4000$) במחיר השולחן יד שנייה מגלריית היוקרה ג'ון ארדוס בדמפסי, שכבודו ודאי מכיר. הרי כבודו יודע שזוהי טעות שמקורה התלהבות יתר וחדוות הקנייה. טעות שיכולה לקרות לכל בת אנוש שעסוקה בשאלה כיצד תוביל פינת אוכל ושמונה כסאות במחיר מציאה של 400$ סינגפורי ופחות בתוית המחיר. קורה, טועים, קונים. זה המוטו שלי בחיים.

ולסוגייה של זהותו כותב הפוסט, שהחליט מטעמים השמורים עימו, שלא לפרסם שהוא חובב טלויזיות בטכניקת תלת מימד. שמיום הגיעו לסינגפור, לפני כעשרה חודשים, הוא הולך מידי שבוע לירידי אלקטרוניקה כדי למשש ,שלא לומר, ללטף טלויזיות באין מפריע. מוסתר ע"י הקהל הרב באולמות התצוגה. מטריד טלויזיות חפות מפשע בכל גודל ועובי ולא קונה. סטוקר של טלויזיות. כמה סוטה זה, או בשפה של הבלוגר, הזוי?!?

אז אבי הרשקו היקר, אני סנדי פז, דוגמנית/שחקנית (אמן, מהפה שלך לאלוהית), קניינית כפייתית (אוהבים אותך סנדי), אבל לא סוטה, מתחיבת בזאת להמשיך ולקנות, לתרום לשגשוגה הכלכלי של סינגפור, להרגיש טוב עם עצמי ולמצות את הפוטנציאל שלי כמטפלת בשיטת הטיפול שלי – קניותרפיה so help me god. אה…ולרפא יחד עימי גם את אשתך, שתעלה על דרך, כמו שאומרים אצלנו בקניינים אנונימים.

נ.ב

אם תרצה לפרסם התנצלות פומבית על הוצאת הדיבה שלך, אשמח ,ואם לא תוכל להעביר תרומה אנונימית על שמי בצורה שוברים לאחד מבתי העסק הקרובים למקום מגורינו.

שיהיה לכולנו יום של הנחות וסופי עונה,

פז ארבל – מאסטר בקניותרפיה

פז ארבל
אני פז, כבר לא בת 34, עברתי עם משפחתי לסינגפור בתחילת אוקטובר 2010 עד 2014 וב 7.3.18 יצאנו לרילוקיישן נוסף בהולנד (האג). מאז לא מפסיקה לכתוב על החוויות שלנו ועל החיים ב"גולה" המשתנה. לאחרונה למדתי את שיטת styling therapy באמצעותה התחלתי לשלב בין שתי האהבות הגדולות שלי - לטיפול ולסטיילינג ומאז אני קוראת מגזין "ווג" באותה גאווה בה אני קוראת את פרויד.