"בוקר טוב
לאחרונה שמתי לב שאת שונה.
את מתנגבת בי כל בוקר וערב כשאת באה לכאן.
אני מכירה אותך ללא בגדים וקישוטים. נטו.
מכירה כל סנטימטר בגופך.
את שערך הרטוב ופנייך.
עכשיו את עצובה.
לבד במובן מסויים. משהו נעלם ללא שוב.
התייתמת.
את יתומה מאב ומאם.
כבר בת חמישים. אבל זה לא משנה.
יתמות היא יתמות.
עכשיו את יתומה.
ניגבתי וספגתי את המים מגופך כל פעם שהיית פה אצל אמא.
אני יודעת.
אני המגבת הצהובה."