יש שאלות? עכשיו צהריים – לא להפריע !!

הטלפון מצלצל ומפריע את שעת המנוחה המקודשת שלי. כבר מראש אני במוד שלילי אלא אם מדובר בפיקוח נפש ולא נראה לי שזה המצב. גברת, אפשר לשאול אותך מספר שאלות בנושא שגרת החיים שלך. הדם מטפס לי לכיוון המוח ואני מרגישה את הווריד פועם לו בחוזקה. אני לוקחת אוויר (עוד לא סגרתי) ואומרת לו: תגיד ילד, שמעת על שעות עבודה ומנוחה? הוא הבין שהמספר שהוא חייג לא יביא אותו למצב של חיוך, אבל כבר אבוד לו.
הילד מספר לי שהסקר הוא במסגרת חברת "בא לנו לדעת עלייך הכל" – יופי, אני אומרת לו. נשמע אחלה שם. בטח עבדו שם המון על המקוריות. תגיד להם שזה הצליח, טוב? ככה אני אמרתי. אני שומעת אותו מגמגם בפחד: טוב גיברת, אפשר להתחיל ? כן כן , אני אומרת בנימוס של מי שקם בדיוק מהשינה וזה מצב מפוקפק מאד אצלי.
תגידי, הוא אומר לי: איפה נולדת, למה וכמה. את עובדת כשכירה או עצמאית ? לא מותק – אני עובדת בלהיות "אובדת עצות"….אהה הוא מנסה לגמגם בשקט ובפחד: גיברת, אין לנו כזו תשובה. טוב, תצטרכו להמציא כי אני באמת אובדת עצות, לא מבינה למה היית צריך להפריע לי עכשיו. אני באמת אובדת עצות מולך ומול עוד איזה חברות הזויות שלא נותנות לכם הוראות שלא להפריע לאנשים בצהריים – פשוט כי הם קמים עצבניים בצורה מפתיעה או מתעלמים. זה לא מה שאתה רוצה, נכון ?
תראי גיברת הוא אומר לי כשהוא מתחיל להרגיש גיבור. אני רק מתשאל אנשים. אם את רוצה לענות – זה טוב, אבל אם את לא רוצה – אני לא מכריח אותך. יופי מותק אני אומרת לו, אבל הכרחת אותי להתעורר וכאן אתה כבר אחראי ותאמין לי שלקלקל לי שנת צהריים – זה סיכון גדול ואתה לקחת את האחריות עלייך וחבל. אבוד לך – עכשיו תצטרך לשמוע את כל התשובות שלי גם אם הן דביליות.
טוב, בואי נעבור לעיסוק שלך. יאללה, אני מתחילה קצת להשתעשע – בלאו הכי הנבלה הקטן כבר העיר אותי. כן,, אני יודעת שהוא לא אשם, זו העבודה שלו, אבל מצידי- שידרוש תוספת סיכון על פגישה עם אנשים כמוני. אני חושבת שתוספת סיכון היא בהחלט במקום כאן.
אני רואה גבירתי שאת לא ממש רוצה לענות – זה בסדר את לא מוכרחה. נהדר, הגענו לשלב של פאסיב -אגרסיב. תשמע ילד אני אומרת. הייתי בשיעור הזה מזמן. קח אחריות על מה שעשית ויאללה, תתחיל לשאול. כמה שתסיים יותר מהר ככה תסבול פחות, תאמין לי. לדעתי, הוא החוויר משהו וקלל את עצמו אבל כמו שאמרתי קודם – "המתחיל במצווה אומרים לו: אידיוט, למה עשית את זה…".
ברקע, צרחות אצל השכנים. נורמלי, מרדף אחרי הילדים ומריבות על השיעורים ו"תבואו כבר לאכול צהרים". נמאס לי מכם אני שומעת אותה צורחת – אין לי כח אליכם כל יום ואל המלחמות האלה….אני אשלח אתכם לאימוץ בסוף….אפשר לדקלם את זה ובטח בכמה בתים הטקסט מוכר.
טוב, זו הייתה סטייה הכרחית – בצד אחד אלמוני מחברת סקרים שהעיר אותי כדי לשאול איפה נולדתי ובצד השני השכנה שלי שמאיימת על הילדים באימוץ. תבחרי איזה צד את רוצה. יאללה, הסקרים נראים לי עדיפים כי מה אכפת לי כבר…..אפשר להשתעשע קצת עם מה שנשאר.
תראי הוא מסביר לי. דקלום של שלוש דקות….השאלון בנוי משלושה חלקים…..הלללוווו אני אומרת לו בחריקת בלמים. צריך להסביר לי ממש לאט כשמעירים אותי מהשינה, חוץ מזה – לא היית צריך להסביר לי את זה קודם לפני שהתחלת לשאול ? כן הוא אומר לי – אבל ככה ייצא. מותק , אני עונה לו – עכשיו גם אולי התשובות לא יהיו מדוייקות כי התחלת לא בדרך הרגילה, אבל צא לדרך……בהצלחה.
נראה לי שזה שלב שהוא לא רק שונא אותי – הוא עבר לתחושת תיעוב ואם היה יכול לעשות ריסט עליי הוא לא היה חושב פעמיים. כמה ילדים יש לך עד גיל 18 הוא שואל ? כולל אלה שנולדו מחוץ לנישואין אני מעלה שאלת הבהרה. תראי הוא אומר לי : את לא מתייחסת לשאלון ברצינות אז אולי נוותר על זה ? מה פתאום, השתגעת ? אני רצינית לאללה אבל רוצה לדייק בתשובות. הנה אני אפילו עם מבט רציני , שלוש, ארבע ו….ממשיכים.
ההוא על סף התאבדות לדעתי, אבל לא על אחריותי. מי שלוקח על עצמו ג'וב כזה שיידע שיש בזה סיכונים. כניסה לשטח הפקר בלי ביטוח סיכון זה לא ממש דבר חכם. רגע…אני לוקחת שתייה ומתרווחת על הכורסא ליד הטלוויזיה, סע…אני מקשיבה לך במלוא תשומת ליבי.
האם שני בני הזוג עובדים במשרה מלאה ? בטח אני אומרת. נראה לך שאפשר אחרת היום ? אני שומעת נשימה עמוקה של רגיעה והצדיק כנראה חושב שהוא נמצא על קרקע בטוחה. הוא חושב…לא ממש יודע, ומנסה להיות גם צד משכנע ומשתכנע. אתה יודע מה גובה המדד היום – אני שואלת אותו? גיברת- הוא אומר לי בנשימות כבדות : תביני, אני מנסה ואת לא עוזרת לי…..כבר היינו מסיימים מזמן. אולי בכל זאת, את רוצה לוותר? השתגעת אני אומרת……רק עכשיו התחלתי להנות באמת……
אז זהו, אני לא ממש סדיסטית ולא שום דבר אחר שתמצאו במילון – אני פשוט בנאדם שהעירו אותו משנת הצהריים המוקדשת. להעיר אותי זו לא בעייה, אני נשבעת – הבעייה מה לעשות עם ההשלכות של העירנות שלי. פה מתחילה המלחמה האמיתית.
את הסקר לא סיימנו. הסוקר האמיץ הרים ידיים.