זה התחיל ביוזמה נפלאה, בקבוצת פייסבוק בה אני חברה: "אמהות ממודיעין", מנהלת הקבוצה, ענת גלב, ביקשה מכל אחת לספר על עצמה, שנכיר כולנו
כך יצא לו הפוסט המצורף
תהנו:)
יוווווו.. איזו התלבטות..כן או לא? לכתוב עלי באמת., הרי אני לא ממש אחת, לחשוף את זה שיש בי מלא נשים? לא קצת פסיכי?! החלטתי שכן. אולי יש כאן עוד כמוני כמה מכן מכירות את המשפט הזה מילדות? "יש לה פוטנציאל..אבל.." מה יש למורים עם המשפט המדכא הזה?!
כילדה הוגדרתי מחוננת לא היה בא לי מחוננת. אני בכלל טום בוי
בא לי לקפוץ, לרוץ, להיות בחוץ. לחזור עם שריטות מקוצים. בא לי חירות. שנים התעסקתי עם ה"פוטנציאל" הזה, עם הדיסוננס בין החירות שבוערת בי לבין הקבלות למתנת ה"מחוננות" שהצטרכתי לתת. גדלתי עם "יותר ופחות" יותר להשקיע, פחות לחפף יותר להתמיד, פחות לזוז יותר להיות רצינית, פחות שובבה מן מאבק בין המח המחונן שלי לנפש הצועניה שבי לא היה קל..ככל שנאבקתי יותר ביניהם, עשיתי יותר טעויות וחטפתי יותר כאפות.
תמיד הייתי ילדה "חוקרת", כל דבר שעניין אותי.
קפצתי מנושא לנושא, מספר לספר, מתחום לתחום – היום זה נקרא הפרעת קשב..אני מאלו שהיו צריכות להסתובב עם בלוני חמצן על הגב אבל כאלו שמספקים ריטלין.. לא היה בזמני, אז לא ממש עצרו אותי לעוף עם הדמיון שלי. זכיתי והפסדתי (יותר ופחות – The story of my life) יחד עם זאת, אני האחות הכי קטנה ל-10 אחים ואחיות 🙂 ההורים שלי וכולם, גידלו אותי. הייתי מחוננת, יש ציפיות. היו כללים וגבולות ברורים בבית. ידעתי שכל עוד שאני שומרת עליהם, יש לי מרחב גם לעצמי.
כשיצאתי מבית הורי, לא היה מי שישים גבולות.
הנפש הצועניה שבי ניסתה והעיזה כל דבר שנראה לה שבא לה.
המח הלמדן שלי המשיך ללמוד, לנתח, לשקול, לעשות "נו, נו, נו",
המאבק המשיך. כילדה מוגנת, תעוזה הייתה שובבות. כבוגרת, בתעוזות מסוימות, התחלתי לחטוף "כאפות" מהחיים..
בהיותי "חוקרת", כל "כאפה" כזו, גרמה לי לבדוק, קודם כל אותי, למדתי כל תחום שעניין אותי בתקופה מסוימת בהקשר ספיציפי לנקודה ורגע בחיי. יש לי כל כך הרבה תעודות והסמכות, שיש כאלו שלעולם לא היה ולא יהיו ביניהם קשר. למעט קשר אחד. אני 🙂 יש שיגידו ואף יצדקו כשיאמרו..משוגעת 🙂 זו כבר לא תעוזה. מתחתנת, מתגרשת, , פותחת עסק, סוגרת, שכירה, מגדלת ילדים, חובות, מפחי נפש, עומסים, ושוב מתחילה מחדש.. #למהלאנתנולהריטלין?!
הלפיד היציב היחיד
שעמד לנגד עיני בכל השנים, היו ילדיי.
לגדל אותם הכי טוב שאני יודעת.
עם כנות, מסוגלות, חירות, אהבה, גבולות וכבוד האדם.
זה בא לי טבעי. מהעוצמות הכי חזקות שבי. מתוכי
לקראת גיל 40
התחלתי לקלוט את העייפות.
אני מחבלת לעצמי.
מניעה כל פעם מחדש, בונה, הורסת. ממשיכה הלאה..
עסוקה בהאשמות עצמיות, באכילה, בסיגריות, בתזוזה בלי שום מטרה.
אני מוותרת עלי.
צדקו כשאמרו: "#פוטנציאללאממומש"..
המסע העיקרי בחיי הגיע מפרידות. בגיל 40, נפרדתי מסיגריות. הפסקתי לעשן.
עזבתי את העבודה, החלטתי שהגיע הזמן לדעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה.
יש לי בעל, חבר ושותף, יש לי ילדים נפלאים
אך כל השאר.. שקשור רק בי, "לא ממש עבד"
גופי בגד בי. הוא לא נראה כמו שרציתי.
הוא בעיקר לא הרגיש כמו שאני אוהבת.
הייתי עמוסה. מנטאלית ופיזית. חשבתי שאני לא טובה לעצמי. אחרים ידעו..
הלכתי לקואוצ'רית, לדיאטנית, נרשמתי לחדרי כושר, לראיונות עבודה. חיפשתי אחרים שיתנו לי תפריטים לדרך. לא מצאתי תשובות
החלטתי לשחרר. לראשונה בחיי. לאפשר
חתמתי אבטלה בלישכה והתחלתי ללכת.. אמיתי ללכת, פשוט. אזניות וק"מ בהן צעדתי וניסיתי לארגן אותי.
את כל הנשים הללו בתוכי שרוצות דברים שונים ברגעים משתנים של היום או החיים.
התאהבתי בחיות, באנרגיה, בעוצמה שהגוף נתן לי בהיותי אני, למדנית התחלתי ללמוד עליו, על הגוף הפיזי – לימודי כושר במסגרות שונות והתמחויות מגוונות, איך להזין אותו תזונה שמתאימה לו, איך להבריא אותו. התחלתי לשחרר מאסות של עומסים פיזיים שחנקו אותו. הנפש החופשיה שבי, התחילה לפרוח מתוך הפיזי – חקרתי את הקשר. קראתי כמויות של מחקרים, למדתי NLP להכיר את שפע האפשרויות הקיימות לי לבחירה ברגע נתון. שחררתי מאסות של עומסים מנטליים.
המסע שלי ארך כמעט שנתיים
לחבר אותי בין הגוף לנפש, שלי. איך שמתאים לי. ירדתי 10 ק"ג במשקל, 12 ס"מ בהיקפים בלי לעשות דיאטה. אכלתי מצוין הרגשתי מעולה.
אהבתי אותי במשך שנים הטמעתי בתוכי את ההכרזה:
"פוטנציאל לא ממומש"
הרגשתי מאכזבת, לא מספיק, לא עד הסוף, אימפולסיבית
ככל שניסיתי לממש, התרחקתי ממני יותר
לא אהבתי #אותי
פתאום קלטתי אני עושה את זה כל כך הרבה שנים,
בטבעיות עם ילדי
לא משנה אילו טלטלות היו בחיי
אהבה אליהם מניעה אותי לגדל אותם
עם כבוד, צחוק, כנות, מסוגלות
הם הלפיד שמחבר את כל האיכויות שבי לצאת החוצה
כדי לממש את הפוטנציאל שבי הייתי צריכה לחבר ביניהן בין הצועניה למחוננת לא מאבק, לא ניצחון
פשוט, שלום עם כבוד, צחוק ואהבה עצמית
זה הלפיד שלי, אותו כיום, אני מעבירה לנשים הלאה שמי ליזט צימרמן, בת 48, נשואה באושר, כבר 12 שנים ליניב(פעם שלישית, אמרנו מעיזה לא?!)
אמא לשגיא, ליאור ותומר. אני הבעלים של סטודיו האיגלו ברעות ומאמנת קבוצות נשים
בתוכניות כושר, תזונה ואהבה עצמית בשיטה שפיתחתי. אני מגדירה אותי מומחית בשינוי מצבי צבירה – פיזיים ומנטליים. חוקרת עולם עם נשים בתוכו, חוקרת אישה עם עולם בתוכה.
מזמינה אותך שקראת עד הסוף 🙂 באהבה להרצאה וארוחת בריאות אצלי בסטודיו האיגלו ברעות – 3.9.יום שני בשעה 19:00
לפתוח שנה, כשאת החדשה בתוכה "יש אותך וזה המון"
לפרטים ורכישת כרטיסים:
%09https:/icredit.rivhit.co.il/payment/PaymentFullPage.aspx?GroupId=0b395665-9796-43e0-9db2-e3ab1714ede7