יש לי רק שאלה

מכירים את אלה שיש להם תמיד "רק" שאלה קטנה או שהיו "כבר" כאן וצריכים עוד משהו אחד – הם (וגם אני בעוונותי) ננסה להשתחל תוך נסיון לשלוף איזה תירוץ שישכנע את העומדים בתור שיוותרו לי "רק" הפעם"…

בחורה עם מחשב נייד

הרופא היה כאן בביקור בשבוע שעבר – ולפני שהלך שאל אותי אם אני  צריכה עוד משהו . לא תודה עניתי בנימוס פולני והוא הלך לדרכו. לא מאושרת אבל קצת יותר רגועה יכולתי לשלוח את העוזרת לסופרפארם להביא את התרופות שרשם. עד שהיא התארגנה, הסתכלתי במרשמים ונזכרתי ש"כן, שכחתי לבקש……" מצאתי את עצמי תוהה ושואלת תוך קללה עסיסית עצמית  "כמה מפגרת את? למה תמיד שצריך משהו – את לא יכולה לעשות הכל בפעם אחת? הרי הוא שאל אותך אם את צריכה עוד משהו…..שתקתי לעצמי כי היה ברור שהפיגור בא לבקר אותי באותה שעה שהרופא היה כאן. יש הוכחות ברורות בזירת הפשע.
אין ברירה ואני אורזת את עצמי אליו בחזרה – חצי  גוססת ונעמדת ליד החדר ושם מתחיל הטקס שמוכר כמעט לכולם:  איזה מספר יש לך גברת? אני לא עונה…כל מי שיושב שם על הספסל או מתהלך על סף איבוד עשתונות בגלל הזמן ומודיע שהוא ייתן לי להכנס "על גופתו המתה…" – רציתי להודיע לו שכנראה גופתו במצב מעניין של יכולת דיבור ותנועה ….מדי מסובך אני חושבת לעצמי. אני מחליטה להיות נחמדה ומסבירה ש"הוא (הרופא) היה בבית עכשיו ושכח לתת מרשם".
מתחיל  הדיאלוג של "לא מעניין אותי – כן מעניין אותי.."  וגם לי יש רק שאלה….ואני כמו מפגרת מבינה שנכנסתי למלכודת בכך שעניתי בפעם הראשונה. אני מחליטה לשתוק הפעם ומנסה לגבש קונספציה איך להכנס לחדר בלי לחכות – אין לי כרגע שום דבר לשלוף חוץ מהעובדה המאד מצערת שאני באמת רוצה לחזור הבייתה.
הדלת נפתחת ונחיל אנשים נדחף לחדר, והוא חכם הרופא שלי, מתיישב על הכסא ומודיע שעד שלא ייצאו כולם, אבל כולם הוא לא עושה כלום. כל אחד מקלקל בשפה שלו ופתאום כולם באחוות חברים מודיעים אחד לשני : בחיי אני צריך רק פתק מחלה / בחיי רק הפנייה לבדיקה / בחיי….מספר הפעמים של "בחיי.." היה מפרנס שבוע ימים לימודי מתמטיקה – איך מחפשים דרך קיצור למצוא את הפתרון.
כל נחיל האנשים שנדחף לפני כמה דקות מחכה שוב ליד הדלת בתקווה שהוא יתרצה ויכניס לפחות שני אנשים שזקוקים באמת ל"רק….". האמת? יש מן הצדק מול האנשים שהזמינו תור וממתינים לפי מסורת "יש לי רק שאלה.." – אבל בדרך כלל ככה אנחנו וככה גם אני בעוונותי.
גם במשרד הפנים ומשרד החינוך ושאר משרדים אחרים וחלק מהבנקים והעיריות(איפה לא בעצם ?) אחד המשפטים הקלאסיים שאני מכירה "  אפשר בלי תור – יש לי רק שאלה"
כאלה אנחנו – חלק מסלע קיומנו הוא המילים : " כבר"  ו-"רק". אנחנו כאלה וכשזה נוגע אליי באופן אישי – אני בדרך כלל צריכה "רק"  וכשאני מגיעה בטעות באיחור אז אני "כבר" מגיעה….. – בעיית תזמון –  תמיד אמרו לי : תנסי להשתפר, את יכולה תמיד לעשות יותר.
נכון , אני "כבר"  מנסה ……