כשיגאל בשן מתחיל לשיר את "קפה אצל ברטה" (שיר שלישי בהופעה), הקהל כולו כבר שבוי. וזה לא מפתיע. עם קסם אישי שלא פג כהוא זה עם השנים ועם איכויות קוליות נפלאות שהזכירו לי ברגעים מסויימים שאנסונייר צרפתי, הוא נותן את עצמו עד הסוף, והקהל – לוקח, ובגדול.
כשסיפרתי לכמה חברים שאני הולכת להופעה של יגאל בשן, רובם הרימו גבה ואף תהו האם הוא עדיין מופיע.
בשן, שמן הסתם מודע היטב לתהיות הללו, שם את עניין הגיל על השולחן ישר בתחילת המופע ומעדכן את הקהל, בסוג של הומור עצמי מהול בקצת ציניות, שהוא בן ששים ושלוש, שלושה חודשים, ושלוש שעות, כדבריו. מאותו רגע ואילך, הגיל שלו הוא כבר ממש לא עניין ובסוף ההופעה ניתן לומר בוודאות שהוא נוגע בקהל בכל הגילאים.
הפלייליסט של ההופעה כולל כמעט כולו להיטים מתוך כארבעים שנות פעילות של בשן. בין היתר:
"קפה אצל ברטה", "בואי נעשה לנו חג", "את ואני", "אנחנו נשארים בארץ", "סיוון", "תן לי את היום הזה", "שמיים", "אל תקחו לי את השמש" ועוד ועוד רבים וטובים.
בשן מתבל את השירים בקטעי קישור שבהם הוא מספר אנקדוטות שונות ומשונות וסיפורים קצרים שקרו לו במהלך הקריירה ארוכת השנים. באמצעות קטעי הקישור הקהל מצליח להכיר את האדם שמאחורי הזמר, וזה מתגלה כאיש מלא קסם, הומור עצמי, רגישות ובעיקר צניעות. "המחמאה הכי גדולה היא שוויתרתם על מאסטר שף בשבילי" הוא מודיע.
ואכן, התחושה לאורך המופע היא של מעין אתנחתא מפתיעה ונעימה משיגעון עידן הריאליטי והפפראצי (כשמישהו בקהל צועק לו "יגאל אני אוהב אותך" הוא מחזיר, "למה לצעוק? שלח לי SMS" ) , כאשר במקום זאת הקהל זוכה לשעתיים של הנאה רצופה ממוזיקה שמרגישה כמו ארץ ישראל הישנה והטובה (אמיתי, בלי קלישאות), ובעת ובעונה אחת היא גם עכשווית, מקפיצה, עם עיבודים חדשים וביצועים מרגשים.
באחד מרגעי השיא הוא מספר על חברו הטוב עוזי חיטמן המנוח ומבצע את השיר "עכשיו התור לאהבה". בהמשך הוא מגיע לחלק ה"בלוזי" של ההופעה, כהגדרתו, ומגיש ביצועים נוגעים ל"בית הערבה" ו"עין גדי" הכל כך ארץ ישראליים, בליווי אקורדיאון.
כיאה לאליל בנות בדימוס, ההופעה אינה יכולה להסתיים מבלי שתעלה לבמה מעריצה נרגשת, ולמרות שעברה כבר מזמן את גיל הטיפש-עשרה, תגיש לו זר פרחים ומכתב אישי (שאת תוכנו הוא לא שיתף עם הקהל).
מלווה אותו להקת נגנים מצוינת הכוללת את יונתן פריג' על העיבודים וההפקה המוסיקלית, גיטרות: מוטי לייבל, קלידים: גידי הרץ, בס: דן אקרט, תופים: תומר לוי.
הסאונד (דרור זנגביל) בהופעה היה איכותי, מקצועי ונעים מאוד לאוזן והתאורה (עמית פרימן) כללה לייזרים צבעוניים במינון מדויק שהוסיפו מאוד לאווירה וזאת מבלי להכביד על עיניו של הקהל, כפי שקורה לפעמים בהופעות חיות.
ההופעה מסתיימת במחרוזת שירים מקפיצה שכוללת את "כמו צועני", "אלף שיר לצפון", "תן לי את היום הזה" ועוד שורה של להיטים שמצליחים להלהיב שוב ושוב את הקהל, שלא מאפשר לבשן לרדת מהבמה והוא חוזר לשני הדרנים.
לפני שהוא מבצע את "יש לי ציפור קטנה בלב", אחד הלהיטים הגדולים ביותר שלו, לקראת סוף ההופעה, הוא אומר בבדיחות שעד היום עדיין אף אחד לא מאמין לו שבאמת יש לו ציפור קטנה בלב. אני האמנתי.
ההופעה התקיימה במוצ"ש 4.1.2014, שעה 21:00, היכל התרבות בפתח תקווה.