יש חיים אחרי השמפו?

האם אפשר לחיות ללא חפיפה יום יומית של הראש בשמפו? או ללא חפיפה בכלל? יש אומרים שכן… יצאתי לבדוק, תכף אשוב.

מברשת שיער רכה | צילום: pixbuy

אני יושבת על מכסה האסלה, ביד אחת מחזיקה את מברשת השיער ובשנייה קבוצת שערות די גדולה. הייאוש מתחיל לחלחל וההבנה שהנשירה הזו כאן כדי להישאר גרמה לי להתחיל ולחשוב שאולי יש משהו בשיטה הזו ששמעתי עליה NO POO ללא שמפו. לפני כמה שבועות היתה לי שיחה מעניינת עם חברה טובה ובה היא סיפרה שהפסיקה להשתמש בשמפו. הרמתי גבה, לא חשבתי שאפשר בכלל להמשיך לחיות בלי לחפוף ראש.

מברשת שיער רכה | צילום: pixbuy
מברשת שיער רכה | צילום: pixbuy

עשיתי גוגל קצר ונגלה לפני עולם חדש. האמת, לא קראתי כלום ורק הצצתי קלות בסירטון אחד שתאר את כל התורה על רגל אחת. הנשירה שלי המשיכה כרגיל והמחשבה על השמפו כמקור לכל זה החלה לחלחל. כל חפיפיה במקלחת גררה אחריה שאלות כמו "האם השמפו הזה באמת טבעי?" או "האם חפיפה יום יומית לא פוגעת בשיער?"

יום אחד החלטתי פשוט להפסיק. להפסיק לחפוף בשמפו, לא להפסיק להתקלח.

תמיד הייתי בעלת שיער יחסית חלק וארוך. לפני כמה שבועות החלטתי להסתפר ולתרום את השיער כך שהשיער היחסית "קצר" שיש לי עכשיו והקיץ שבחוץ היו שילוב די טוב וסיבה מצויינת ללכת עם שיער אסוף.

בכל יוטיוב שפתחתי או מאמר על שיטת NO POO מציינים במפורש שהשבועות הראשונים ללא שמפו הם קשים. הקרקפת שלנו שמפרישה סבום (השומן הזה שאותו אנחנו דואגים להסיר כל הזמן) בצורה מוגברת, כי כך הורגלה במשך עשרות שנים מהחפיפות המרובות. אחרי כמה שבועות (שבועיים-שלושה) הכל מתחיל להתאזן וכמות הסבום יורדת ומתייצבת וכל הרגשת השומנוניות הדוחה אותה כל אחד מכיר.

אבל איך לעזאזל אני עוברת את השלב הזה??? אם יש דבר שאני שונאת זה שיער שמנוני.  אחד הדברים שקראתי היה שהראש שלנו רגיל לפרש שמנוניות=ליכלוך שצריך להסיר במקום להבין שהסבום הזה הוא ששומר לנו על השיער והופך אותו ליפה, מלא ובריא. הסרה יום יומית שלו מהקרקפת גוררת אחריה ייצירה מאסיבית של שומן, שיער ייבש וצורך להשתמש בתכשירים… בקיצור רבותי, מישהו עושה עלינו קופה רצינית.

עכשיו צלחתי את השבוע הראשון ללא שמפו (וגם לא להרטיב את השיער כי אז הוא מייצר יותר סבום). בהמשך הרטבה של השיער כל שבוע בערך עם עיסוי קרקפת במים, אותה התנועה שאנחנו עושים כשאנחנו חופפים רק בשביל לפזר את הסבום על פני השערה ולא בשביל להסיר אותו.

קראתי שאפשר לחפוף עם סודה לשתייה וחומץ תפוחים (אם יש ריח בעולם שאני שונאת, אז זה הריח! נראה איך אני אשרוד את זה. החומץ תפוחים מרכך את השער).

מברשת השיער שלי עם כמויות אדירות של סבום עליה ונשירה. יאק
מברשת השיער שלי עם כמויות אדירות של סבום עליה ונשירה. יאק

שבוע ראשון – מתקפת הסבום:

זה התחיל בתחושת שמנוניות מטורפת ונשאר שם, לא התגבר, לא ירד, אותה התחושה. אני הולכת כל היום גם שיער אסוף ופעמיים ביום אני מסרקת אותו, בנתיים במברשת שיש לי הרגילה, אבל הזמנתי באמזון מברשת עם סיבים רכים, כזו שתעזור לסבום להתפזר ולא תשרוט את הקרקפת. הזמנתי גם מסרק צפוף שיעזור לי לפזר את הסבום. בערב אני עושה עיסוי לקרקפת ועוזרת לסבום להתפזר. חייבת לציין שהאצבעות שלי  נשארות מלאות בשומן (די יאקי) אז צריך לשטוף טוב. יש אומרים שאין ריח, לדעתי זה שטויות, הקרקפת מפרישה ריח ואני לא מסוגלת לסבול את זה אז שמה שתי טיפות שמן רוזמרין ומעסה, עוזר טיפה, אבל זה גם משהו. בלילה אני פורשת מגבת על הכרית ומחליפה כל יום.

אז עכשיו תשאלו אותי (ובצדק), "אם את כל כך סובלת, למה את עושה את זה?" והסיבה היא כי אני יודעת שאחרי שמתקפת הסבום תיגמר, אני אזכה להנות משגרה של חיים ללא שמפו. אני פשוט בשלב הגמילה. תדמיינו מכור לסיגריות שנגמל מעישון. זה קשה לו, הוא סובל, אז למה הוא עושה את זה? כי סיגריות זה לא בריא, זה רע, הוא יודע שאחרי שלב הגמילה של הגוף הוא יתחיל להנות ולקצור את הפירות. ככה אני מרגישה.

מעניין אותי איך זה ימשיך, חייבת להיות חזקה כדי לעבור את השלב הקשה.

 

 

 

thiswiththed
אמא של אבגיל ואיילה, ובעלת חברה לייצור ופיתוח חיתולים רב פעמיים כחול לבן תוצרת הארץ Baby-koala.com