אומרים שהבית נמצא איפה שהלב נמצא.
הלב שלי חצוי.
ליאור כאן איתי בזנזיבר
אבל זיו והבנים בארץ.
32 יום שאנחנו כאן.
לבד.
מודה, יש ימים שאני קמה ואומרת לעצמי
זהו, היום אנחנו חוזרות!
בשביל מה אני צריכה את זה?
מה איבדתי באמצע החיים?
ויש ימים טובים יותר, ימים שמחים.
אני מנסה תמיד להיזכר למה אנחנו פה
וחוזרת ואומרת לעצמי
לחזור תמיד אפשר
לפחות תדעי שניסית.
וחוץ מזה ממתי את מוותרת ככה בקלות?
ממתי געגועים שוברים אותך?
אבל הלב חצוי.
מאור שלי תיכף יוצא לחופשת שיחרור
חודש שלם הוא יהיה בבית
ואמא שלו, לא.
לכי תסבירי לו שאני עושה את זה בשבילו.
32 ימים בלי אהוב ליבי
32 ימים שמרגישים כמו נצח
מדהים איך המרחק רק מחזק את הזוגיות
לא שלא ידענו שהיא עצומה
אבל המרחק חידד את הכול.
תמיד אמרתי שאני יכולה להסתדר לבד
שאני לא צריכה אף אחד
ככה זה שאת גרושה מגדלת תינוק לבד
את מפתחת עור של פיל, נהיית נמרה.
אז ברור שאני יכולה להסתדר לבד
אני לא רוצה.
החיים יפים יותר לצידו
זיו יודע לאזן אותי
יודע לפעול בהגיון ולהניח את הרגש בצד
זיו אוהב לאהוב
והוא יודע איך.
ת'כלס הוא האביר על הסוס הלבן שלי
ועוד 4 ימים הוא מגיע אליי.
מקווה שגם בחייכן יש כזו אהבה עצומה
ואם לא, ברגע שתהיו מוכנות
היא תגיע.
תאמינו לי, אני יודעת.
נתראה!
חני
