דויד ואני בעשור האחרון "עלינו" לירושלים עשרות פעמים ושהינו בה מאות ימים.
אני מטורפת על העיר הזו.
למדתי אותה ברגליים.
מי שרוצים להנות בירושלים שתדעו שווה להתנהל בה ברגל/אוטובוס/רכבת קלה/מונית.
חוויתי יומיים בירושלים בזכותן של מורן מישל המנהלת שלי בסלונה וטל מרום בעלת המשרד ליחסי ציבור מרום תיקשורת.
יצאנו כ-20 בלוגריות של סלונה בהסעה מסודרת ועלינו לירושלים לסקר את הטיול המדהים שהפיקה טל מרום.
המלצה ראשונה שלי היא לקחת חדר במלון IBIS במרכז העיר נמצא בקרבת כיכר ציון ברח' אלישר 4.
מרחק הליכה מהכותל המערבי, ממילא, ככר המוסיקה שוק מחנה יהודה ועוד.
מלון הבוטיק IBIS משתייך לרשת אקור שהיא אחת מרשתות המלונות המובילות באירופה.
אהבתי את המינימילזים והקו הנקי.
השרות מעולה.
הוזמנו לארוחת בוקר מפוארת
האוכל שהוגש לנו היה בשפע וטעים מאד.
החדרים קטנים ומדוייקים למי שבאים לעיר לטיול וכמו כן לאנשי עסקים.
עוד על המלון בסרטון המצורף:
[youtube 1fJYQyljZ98 nolink]
ממליצה בחם ויודעת שזה יהיה המלון שנבחר ללון בו בפעם הבאה בירושלים.
המשכנו לכיוון שער האשפות.
נכנסנו לגן הארכיאולוגי בחסות וליאלם דוידסון
פגשנו את מנחם והודיה מסגווי "נעים בעתיקה" .
[youtube Qfyx2FHvDs0 nolink]
קיבלנו תדרוך וליווי מהשניים על הסגווי והגן הארכאולוגי.
אני רק בת 66 וחצי והגעתי למפגש עם מנחם והודיה ברגשות מעורבים, הרוח הספורטיבית של הקבוצה והמדריכים שלנו גרמה לי לאתגר את עצמי ולהתגבר על הפחד.
חוויה כייפית לרחף עם הסגווי בין העתיקות והחפירות, פה ושם עצרנו קלות לקבלת הסבר על הגן.
בתם הסיור הממונע, נכנסנו עם הודיה לתערוכה שנקראת לגעת ברגע במבנה הסמוך. תערוכה שכל ישראלי מתחבר אליה מתוך נימי נישמתו.
בתערוכה מונצחים הרגעים שהיו חלק מההיסטוריה שלנו בארץ , הרגעים שהפכו לסמלים, וממלאים אותנו בגאווה ישראלית.
משם נסענו לנחלת שבעה למוזיאון המוסיקה שהוא חלק ממרכז המוסיקה,מיזם של מר לורנט לוי פילנטרופ יהודי מצרפת.
מר לורנט לוי תחם במרכז המוסיקה :
סטודיו לריקוד, אולפן הקלטות, במה, מסעדה, בית קפה, מוזיאון המוסיקה ועוד.
החזון של לורנט שמסוכם במשפט אחד הוא "להתאחד בשמחה על ידי המוסיקה".
במוזיאון קיבל את הקבוצה שלנו המנהל אלדד לוי שהמסע איתו ברחבי המוזיאון והשהייה במחיצתו ריגשה והפתיעה. עברתי שם בהדרכתו של אלדד ריגוש מוסיקלי מסוג אחר הפתעות רבות מחכות בכל שבעת החדרים המוסיקלים שתוכננו בקפידה ומכילים כלי נגינה שמעולם לא ידעתי על קיומם. אלדד מוסיקאי שעבד עם הרכבים מוכרים בעבר כמו דוד ד'אור ועוד.
מה שאהבתי ביותר לשמוע שאלדד מעולם לא למד במסגרת מסודרת.
הבחור מוכשר בטירוף. שמעתי ממנו שכולם יכולים לנגן.
אלדד מנהל את המוזיאון ועושה הכל בכדי לקרב את בני האדם למוסיקה ולשמחה שהיא מביאה ללב שלנו.
רוצו לשם.
זמן אוכל.
חצינו את הרחבה למסעדת כינור בככר.
מסעדה כשרה למהדרין של השף קובי קטני.
תפריט המסעדה מורכב ממנות ראשונות ועיקריות מרהיבות במראן וטעימות לחיך.
כמו כן התפריט מבוסס על בשרים מובחרים צלויים או מבושלים, דגים טריים,
מגוון סלטים רעננים ממרכיבים עונתיים ולחמים חמים הנאפים לכל סועד, במיוחד, בטאבון הנמצא במקום.
כל מנה שהוגשה סיקרנה ונראתה כמו יצירה בפני עצמה.
אכן המסעדה מותאמת לרעיון הכללי של ככר המוסיקה , שהדגש על יצירתיות בכל מטר רבוע.
נסענו ללון את הלילה במלון רמת רחל שהוא רחוק כעשר דקות ממרכז ירושלים.
הגענו בחושך ומהרנו לשיעור TRX במרכז הספורט המרשים שממוקם בסמוך למלון.
מרכז הספורט מציע מגוון פעילויות, התרשמתי מאד משיעור הTRX ויותר הרשים אותי הקהל שצבא על דלת הסטודיו להכנס לשיעור אחרינו.
הרי מביני דבר אומרים מצביעים ברגליים.
בלובי של המלון חיכתה לנו ארוחת ערב כייפית, ופגישה עם ליאור צנגן סמנכל"ית השיווק של המלון.
המלון מציע עולם ומלואו:
חקלאות אורגנית מסביב/קטיף דובדבנים בעונה (מאי יוני)/קטיף תותי קיץ (אוגוסט ספטמבר)/גן ארכיאולוגי/ חווה אקולוגית/ םינת חי ידידותית/ ומרכז הספורט.
ניתן לשכור אופניים, מיקום נפלא לצאת לטיולים במדבר יהודה/הרודיון/ים המלח/וירושלים כמובן.
בעיניי ולי אישית יש שם כל מה שאני זקוקה בכדי לשהות בו.
ומי שמכירות אותי אני זקוקה להרבה גירויים/נוף/וריגושים.
לקחנו פסק זמן מהכל להתקלח, לפתוח מזוודות בחדרים המרווחים הנוחים והיפים.
התקהלנו שוב בלובי להכרות קצת יותר עמוקה בינינו בחסות נטע לי.
לילה טוב.
למחרת בבוקר יצאתי להליכה עם גבירה והנוף שנגלה לעיניי היה הפתעה עוצרת נשימה.
ירושלים/ הרודיון (הר הורדוס) ועוד.
יצאנו מהקיבוץ לכיוון שכונת ארנונה וחזרנו לארוחת בוקר עשירה ומגוונת.
התאספנו לפגישה עם דותן חבר קיבוץ רמת רחל.
עלינו איתו לתצפית על גג המלון ואחרי שסיימנו לעשות את כל הוואוו לכל הכיוונים.
הסיפור הראשון של דותן היה על הקרב במאי 48 כשהיתה מתקפה בפעם השלישית על הקיבוץ של הירדנים והמצרים.
הגיעה תגבורת של חיילי הפלמ"ח וחי"ש שנלחמו יומיים בקרבות עזים על הקיבוץ ובזכותם הוא ועוד רבים אחרים חיים היום ברמת רחל .
ועוד אמר דותן – ציטוט:"אני מאמין שאם אתה מאמין במה שאתה חפץ, ורוצה לשנות, אתה הולך על זה עד הסוף!
ומי שנולד כזה לא יכול להפטר מזה".
המשפט הזה שנאמר בעשר וחצי בבוקר מפיו של דותן התחבר למשפט של מורן מישל שנאמר 12 שעות קודם לכן במפגש שלנו בלובי של המלון.
באותה שנייה באפקט הדומינו שהחל אצל מורן והופיע בדמעה והתרגשות מסוג מיוחד, בבת אחת הדביקה את כולנו.
הקבוצה היתה שם בחוויה של רגע ערכי ביותר שנתן עוד רובד לכל הסיור שלנו בירושלים.
באותו הרגע התחברתי לדותן ולהסבר שלו שיוצא מתוך נימי נשמתו.
דותן טייל אותנו ואיתנו ברחבי רמת רחל בגן הארכיאולוגי, במצפה יאיר, בפינת החי .
מרמת רחל חזרנו העירה לירושלים למסעדת דולפין ים.
זכרתי אותה עוד בזמנים שהיתה במזרח ירושלים ברח' סאלח א דין ואכן עד הסיור הזה לא שמעתי עליה.
הסתבר לי שבזמן האינתיפאדה הראשונה ירדה המסעדה לתל-אביב ובתחילת שנות האלפיים חזרה לירושלים לרח' שמעון בן שטח 9 ממש במרכז העיר.
המסעדה חוגגת 50 לקיומה עם תפריט עשיר ומחודש כמו:
סביצ'ה תותים, פילה לוקוס משופד ברוטב לימון נענע, פילה בר ים ברוטב בשר סרטנים וצנוברים, פלטת פירות ים זוגית, פלטת בשרים זוגית ועוד.
יש משהו באווירה המשפחתית במסעדה הזו.
ברגע שנכנסתי פנימה הבחנתי במושיקו לוי אחד משלושת הבעלים, עם חיוך ענק ורצון טוב לשרת אותנו הכי טוב שיכול.
ביעילות רבה ובחן בלי לחץ הגיעו המנות המדהימות בטעמן וביופיין אחת אחר השנייה לשולחן עם קשב רב לחלק מאיתנו שאוכלות קצת אחרת.
המסעדה בבעלות שלושה שותפים צ'ופי רוזנצוויג זכרו לברכה שסיפח אליו את האחיין שלו מושיקו לוי ואת יהונתן כהן שהיה ברמן בעבר.
זכיתי להכיר את מושיקו ויהונתן אני בטוחה שצ'ופי בחר בהם בזכות הנשמה שלהם. זה מורגש ביג טיים.
ואיך אפשר בלי יקב?
נסענו לצובה לביקור ב"יקב צובה" שם חיכה לנו פול .
יקב צובה קיים מאז 2005 , בציר ידני בכדי לשלוט ברקבון של האשכולות אם יש,והבציר מתרחש אך ורק בלילה לשמור על הקרירות של הענבים.
היקב מייצר כ60,000 בקבוקים לשנה, חלקם נמכרים למסעדות בארץ, וחלקם מיוצאים לחול.
הוזמנו לטעימות, אני לא מומחית גדולה אבל הבנות שמבינות דבר או שניים שיבחו את היין ואני סומכת עליהן.
לקראת סיום הסיור הוזמנו ל"גליתא" בצובה שהיא חוות השוקולד .
נכנסנו ישר לסדנה בה הכנו פרלינים אישיים ועיצבנו שוקולד פרטי מהגנאש.
בחווה קיימת חנות שוקולדים מפתה, ניתן לצפות בסרט על החווה והקמתה.
ממליצה בעיקר למשפחה עם ילדים ונכדים חוויה מדליקה.
נהניתי מכל רגע עבורי זו היתה תחילתו של רומן ירושלמי נוסף.
באהבה אירית.
זה הפייסבוק שלי אשמח לחברות אבל ראו הוזהרתן אני מעלה מלא פוסטים מדי יום.
צילום תמונת השער: מאירה גוראי רז.
