הכי היא אוהבת את האפור המנומר. הוא גם היחיד שבא אליה בלילה בחלום.
תמיד הזכיר לה את יעקב שלה. נראה כמו נמר אבל בפנים – חתלתול. בלבה אפילו קראה לו יקוב.
יעקב. כל כך חזק נראה לה כשהתחתנו. הבטיח להוריד בשבילה את הכוכב הכי נוצץ בשמים. פחות מחודש לקח לה להבין שהכוכב הזה הוא כוכב נופל.
יעקב כץ. אפילו השם שלו מזכיר חתול. כמה יפה הוא היה. כל כך יפה שסינוור אותה. בשבילה עזב את הלימודים והתחיל לעבוד. לא הסתדר. לא יכול בוס על הראש. מספיק לו אמא שלו. רצה להיות עצמאי – ונפל. מסכן, ראש לעסקים לא היה לו. היה מתחיל עסק בקול גבורה – ונופל. עד הנסיון הבא.
כמו יקוב הזה כאן. מתקרב לצלחת בשפם זקור ובזנב זקוף כאילו כל העולם לרגליו, אבל לפני שאוכל אפילו פירור, מתקרבים כל האחרים: השחור הגדול, האפור הצולע והג'ינג'י ומחסלים את כל מה ששפכה לקערה. ויקוב – נשאר עם שאריות אבל לא מאבד את הכבוד. הזנב למעלה, השפם זקור והבטן ריקה.
מסכן יעקב שלה. גם במיטה לא היה מי יודע מה. לא יוצלח מפונק.
"תכיני לי מרק כמו של אמא שלי", היה מבקש. "הקציצות של אמא שלי יותר טעימות". "אמא היתה משתמשת במרכך כביסה אחר". אמא, אמא, אמא! אפילו את התחתונים היתה מגהצת לו.
שקט מאז שהלך. רגוע. השאיר לה מספיק זמן חיים לעצמה. ואם היא מתגעגעת לפעמים, מגיע יקוב בחלום ומזכיר לה מה הפסידה ומה הרוויחה. פרצוף של נמר וזנב של חתול. אחרי ביקור כזה היא יודעת שהבוקר שיגיע יבשר שקט וחופש.
