אל ההרצאה "לצאת מהמטריקס" של פריידי מרגלית הגעתי בחשש-מה.
מצד אחד- בהסבר על ההרצאה מדברת פריידי על התת מודע והשפעתו על חיינו, עובדה שהוכחה כנכונה במחקרים רבים מספור ונמצאת בבסיס התיאוריות הפסיכולוגיות המוערכות ביותר של פרויד, יונג ועוד.
מצד שני- ותמיד יש צד שני- כל ה"התבוננות פנימה" הזאת, כל ה"יש כח שמנהל את חיינו" הזה, עושים לי כבר בחילה. לא כי איני מסתכלת פנימה, אני אדם מאוד מודע. אבל המסחרה שעשו מזה בשנים האחרונות, הרוחניקיות שתפתור לי את הבעיות אם רק אשלם כמה מאות שקלים לסדנא הבאה- כל זה גורם לי תחושות עמוקות של "חבל שאכלתי".
מצד שלישי- בהסבר על ההרצאה משולבים קטעים מהסרט מטריקס- סרט אדיר שהשפיע עליי מאוד ועד היום אני נהנית לצפות בו שוב, 'אז מה כבר יכול להיות רע?' שאלתי את עצמי ונכנסתי לאוטו.
את הבוקר התחילה אלימור הניג- ד"ר פיר בשבילכם, שהיא מומחית לתהליכי שינוי ותכנות תת המודע. היא התחילה עם הסבר מדעי-פסיכולוגי על כך שאין מציאות אבסולוטית, כי כל אחד מאיתנו מפרש את המציאות באופן שונה, והפירוש מושפע מהחוויות שלנו, הזיכרונות, האמונות והאופי שלנו. היא שילבה הסברים מדעיים על כיצד העיניים קולטות והמוח מפרש, שילבה את תיאוריית קצה הקרחון של פרויד ועוד.
"עד פה אני מסכימה מאוד" חשבתי בסיפוק, זוכרת את ימי האוניברסיטה העליזים עם כל קורסי הפסיכולוגיה שלמדתי, עם פרויד ויונג ומסלאו ומרגרט מיד.
אחריה עלתה פריידי מרגלית לבמה, במה שנראה כהמשך טבעי ומתבקש.
פריידי דיברה על הקשר בין התת מודע להתנהלות היומיומית שלנו. כיצד אנו מפרשים כל חוויה שלנו על פי הקודים המוכרים לנו- התפיסות והאמונות שלנו, חוויות העבר, דפוסי התנהגות מוכרים, וכיצד הפירוש הזה מביא אותנו להתנהג בדרך מסוימת ולקבל תוצאה מסוימת, שונה לגמרי משל שאדם אחר באותה סיטואציה.
זה לא נשמע כמו הסבר משנה חיים וכבר שמעתי את זה מאות פעמים לפני זה- אבל מפיה של פריידי זה פתאום נשמע לי אחרת; איכשהוא- קשור יותר אליי. וכשפריידי נתנה לנו כלי מאוד ברור ומובחן שבו נוכל להשתמש כדי לבחון את עצמנו בכל סיטואציה ולגלות כיצד ניתן לשפר אותה- הרגשתי פתאום שנפקחו לי העיניים. פתאום הסתכלתי על עצמי מבעד לפריזמה שונה, שחזרתי דרכה פעולות רבות שעשיתי בחיי- בתחומים שונים (משפחה, קריירה ועוד) ופירשתי אותן אחרת.
לא הפכתי לאדם אחר או משהו דרמטי כזה- אבל הבנתי אחרת, הצלחתי לשים את האצבע על המקום המדויק בו טעיתי בעבר והבנתי כיצד אוכל בסיטואציה דומה בעתיד לנהוג אחרת ולהגיע לתוצאה שונה (איך פריידי אומרת- בלי "הבנתי", "ראיתי את האור". הדבר היחיד שמשנה הוא התוצאה).
ואומר גם יותר מכך- אל ההרצאה הגעתי עם בעלי- האנטיתזה לעולם הרוחניקיות והחפירה העצמית. השיחה הארוכה והעמוקה שניהלנו בדרך הביתה הבהירה ללא כחל וסרק שלא רק לי נפתחו העיניים.
הכלי שקיבלתי בהרצאה של פריידי מרגלית יישאר איתי, אני מניחה, כל חיי. הוא נאסף אל ארגז הכלים שאני נושאת איתי, ואני מקווה שעם הזמן הוא יהפוך לחלק מההתנהלות הטבעית שלי, כמו שאני נושמת או חושבת- מבלי לתכנן, מבלי לשים לב. ואם אצליח בכך- אני מאמינה שהכלי הזה ישפר את ההתנהלות היומיומית שלי ואת התוצאות אליהן אגיע בכל תחום מחיי. זה כבר התחיל לקרות.
אז קדימה- צאו מהמטריקס בו אתם חיים, למדו לשנות ולשפר. נסו, מה יכול להיות רע. מקסימום- תצליחו.
