ימים של רולטה רוסית

המון נשים וגברים לא יצאו לעבוד היום ויושבים בבתים עם הילדים שלא הולכים לגנים ולבתי הספר. רבים כבר ממוטטים מעייפות של דאגה וחוסר אונים, אבל אני לא רוצה לעזוב לשום מקום

ה"חופש" הכי מעצבן בעולם הוא חופש מאולץ. על אחת כמה וכמה חופשה באמצע מלחמה. אל תגידו לי מבצע ואל תבלבלו את המוח, ממשלת ישראל והגדרותיה. 450 טילים ביממה על אזור מרוכז בדרום הארץ קוראים לזה מלחמה.
אין לי סטטיסטיקות ומספרים אבל המון המון נשים וגברים לא יצאו לעבוד היום ויושבים בבתים סתם ככה עם הילדים שלהם שלא הולכים לגנים ולבתי הספר. רבים כבר ממוטטים מעייפות של דאגה וחוסר אונים.

במיטה בצינור הממוגן (אלבום פרטי)נשארים בבית, במרחב הממוגן (אלבום פרטי)

אני שוכבת במיטה כי אין לי חשק לכלום. בטלוויזיה דיווחים לא טובים. בחוץ יש בומים לא פוסקים. כאן מלחמה במלוא מובן המילה. מלא אנשים טובים מזמינים אותנו וזה מחמם את הלב.
האזעקות הגיעו כבר לרחובות, וזה לא צחוק. אלה ימים של רולטה רוסית. מטחי טילים במסות מטורפות.
אני צריכה לקום לעבוד אין לי חשק.
עד שיזמתי עסק והכנתי סטודיו מתוק שיבואו אליו נשים ואעצב להן, עד שהכנתי את החצר שלנו להופעות, עוד פעם מצב שמרחיק מאיתנו פרנסה. אל תגידו העיקר שאת בריאה ושלמה זה לא נורמלי לחיות ככה.

הצינור הממוגן (אלבום פרטי)זה לא מרחב מחיה נורמלי (אלבום פרטי)

הפתרון של לנסוע לבתים של אנשים רחבי לב, ויש המונים כאלה, שלא מפסיקים להציע לנו בתים ומקומות לשהות בהם הוא לא מה שאנחנו רוצים (רובנו). כל אחד רוצה כאן את היומיום שלו בקטנה ולנסוע לאן שהיינו אמורים בחיי השגרה שלנו.

בכל מלחמה שבה נסענו בעקבות הילדים ושהינו אצל משפחה או אצל חברים, היתה בשבילי סיוט. שום דבר חיצוני לא משמח בימים כאלה.
זה בסדר שיש אזורים במדינה שם החיים ממשיכים כרגיל ואין לי תלונות ושימשיך ככה.
אני אומר את זה במילים פשוטות. כאן בדרום החם רוצים שקט, לקום בבוקר לשלוח את הילדים/נכדים למוסדות החינוך וללכת לעבוד ולהביא פרנסה הביתה.
לחזור להיפגש עם המשפחה, לאכול ארוחת ערב יחד, להתקלח וללכת לישון שנת ישרים. זה הכל לרגע זה. מישהו כאן יכולים לספק את החלום הזה?
תודה לכל המאות שמזמינים אותנו. אני אישית לא זזה לשום מקום. מחכה לשמוע מה עם יהלי מישה והילדים.
קורה משהו מעניין הפעם! דווקא הקשרים יד ראשונה התעייפו מאיתנו וזה מצחיק אותי. במלחמות שהו אצלנו אנשים שבועות והם לא בפריים שלי עכשיו. תגידי מי החברים שלך ואגיד לך מי את!
עושה חישוב מסלול מחדש.

אירית דיגמי (צילום: מאירה גוראי רז)אירית דיגמי, מחשבת מסלול מחדש (צילום: מאירה גוראי רז)

אירית דגמי - אשה בגיל השלישי.
כששואלות אותי איך התחלתי את העסק שלי "העגילים של אירית דגמי", אני מספרת שאני אשה כזו שהחלומות שלה מגשימים אותה.​את סוג העגיל הזה עם שלושת המרקיזות משובצות בשלל צבעים אני עונדת מעל עשור.פה ושם חברות ביקשו שאכין גם להן וזה התנהל כעגילי אירית והחברות שלה.​יום אחד העלתי פוסט לפיסבוק שלי וסיפרתי על העגילים.​הפוסט יצר עניין ונשים החלו להתעניין בעגילים ושאלו אם אני מוכרת? אמרתי כן.​ומאז הכל היסטוריה.​אני נשאלת למה דווקא הצורה הזו ולמה רק את הצורה הזו אני משבצת ומוכרת?​התשובה שלי:​יש משהו בנפילה הזו של שלושת המרקיזות שצורתן כצורת עלים,ומניסיוני גיליתי שהדגם הזה מחמיא לכל אשה שעונדת אותם ונראה כאילו עיצבו אותם רק בשבילה.