ים של ברכה וים של קללה: הגיגי לפרשת "ראה"

מה מסאב את הראייה שלנו? מה מטשטש את העדשות שלנו?

למה אתה כל כך כועס היום? מה קרה?

שאלתי בקול תוך שאני מנסה להיכנס לים. בתגובה הוא שלח אלי גל עוצמתי שהפך אותי על פני והטעים אותי במימיו מלוחים.

גם לים יש ימים "לא טובים" גיחכתי ביני לבין לעצמי, תוך שאני מנסה להיכנס שוב לשחייה.

דגל אדום היום. אם רק אצליח להתרחק קצת מהזעף של הגלים בקדמת החוף, אוכל לשחות קצת ולתת לים לערסל אותי ולהביא אותי חזרה אל החוף בציפה.

"גברת, תחזרי חזרה!" שמעתי את הכריזה של המציל ברמקול." הים מסוכן היום, יש סחף וזרימה חזקה, תחזרי חזרה.

בבת אחת הכה בי הפחד וכמו ילדה טובה וצייתנית חזרתי לחוף.. רואה את הים בזעפו ממרחק בטוח.

לפרשת ראה

החוויה הזאת ליוותה אותי היום כשקראתי את פרשת ראה.  הים שיכול להיות ברכה גדולה, ובה בעת יכול להיות קללה. הברכה והקללה שטמונים במצבים אותם אנו פוגשים בחיים, והדברים שמשפיעים על הראייה שלנו ועל הבחירה שלנו.

רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה.  אֶת-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם.   וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים–אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.   וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.

משה פונה הפעם אל חוש הראייה (ראה) ומתאר מצב נתון: יש ברכה ויש קללה. וכדי להמחיש זאת יותר הוא מציע להציב את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל.

למה אי אפשר היה להסתפק רק בברכה? לוותר בכלל על הקללה?

ממש כמו שבספר בראשית אלוהים מזכיר את עץ הדעת "טוב ורע".

למה טוב ורע?

למה ברכה וקללה?

המסקנה שלי היא שברכה וקללה, טוב ורע מייצגים מצב שלם. כמו האור והצל.

כשאנו מפעילים את הראייה פנימה, משתמשים בעיניים הפנימיות, אנו מסוגלים לראות בעיני אלוהים, לראות בעיניים של הלב, לראות את מצב האחדות. גם וגם. לראות מפרספקטיבה של התמונה הגדולה.

העיניים החיצוניות שלנו רואות בד"כ את מצבי הפירוד, או-או. הן מתמקדות בראייה נקודתית.

(אלמלא היכולת לראות מפרספקטיבה של התמונה הגדולה,מן הסתם הייתי בוחרת לא לחזור יותר לים).

איך יודעים לזהות  מצבים שהם ברכה עבורנו ? איך יודעים לזהות מצבים שבהם מה שנראה כקללה היא ברכה בתחפושת?

פרשת ראה מציעה שיש לנו אפשרות בחירה בין לחיות חיים שמשופעים בברכה, לבין חיים שהקללה מושלת בהם.

היכולת להבחין בדקויות המאפשרות בחירה מדויקת קשורה בראייה הפנימית. בלי ראייה בהירה קשה להבחין בין הקללה לברכה.

מה מסאב את הראייה שלנו? מה מטשטש את העדשות שלנו?

אמונות שקריות (אלילים זרים) פחדים (שלא יישאר לי מספיק-במיוחד אם אפתח את ידי ואתן לאחר, אם לא אשמוט אחיזה במה שיש לי, ) מחשבות שמכווצות את הלב.

ואז, במקום להיות פתוח אל מקור זרימת השפע, להיות בקשב אל היקום/אלוהים/הבריאה/ ולאפשר לה לזרום דרכי ולברך אותי אני עסוק ברדיפה אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתי. זה  יכול להתגלם בחיים במצבים של התמכרות (שיעבוד), ייאוש, ציניות, חוסר חיוניות, הסחת דעת וחוסר חיבור אל המרכז שלי.

במצב כזה אנו עושים בחירות עיוורות ושגויות. פועלים מתוך רעב כי איבדנו את הקשר אל מקור השפע.

החופש לבחור בין ברכה לקללה תלוי בראייה הנקייה שלנו, והראייה הנקייה שלנו קשורה במצב התודעה שלנו. זו האחריות שלנו לדאוג לכך שהעדשות שלנו תהיינה נקיות.

על הפחדים שלי שמא יחסר לי, שמונעים ממני נדיבות כלפי אחרים,

על הפחדים לאבד שליטה שמונעים ממני לשמוט ולשחרר אחיזה,

על כל מה שעלול למנוע ממני ראייה בהירה בעיניים של הלב ובחירה להיות פתוחה אל מקור זרימת השפע

אני מצטערת. אני אוהבת אותך.תודה.