ילקוט החיים של אחותי הגדולה

כך אני זוכרת את הילקוט הראשון שלי. ילקוט שהוא צידה לדרך, ילקוט לחיים. ילקוט שנשאתי על גבי לא רק בשנותיי הראשונות בבית הספר היסודי. נשאתי אותו ואת הכלים, המילים, הזכרונות ואת ריח כפות ידיה המחבקות של אמי, עוד שנים רבות אחר כך. הם מלווים אותי עד היום וכנראה ילוו אותי לעד."

בחורה עם מחשב נייד

אחותי הגדולה אמיליה (מילי) אביב שהיא גם בכורת משפחתינו וגם בכורת הנכדות והנכדים של סבתי מצד אבי, שעל שמה נקראה, התגייסה לגאוותי ושמחתי לפרוייקט 'לתת ילקוט' של סלונה עם עמותת צימאון, לטובת עידוד התרומות לרכישת ילקוטים, לאלו שאין להם.

אני מביאה את דבריה המרגשים של מילי,פחות או יותר כלשונם, על כתה א' ועל הילקוט הראשון, שלדבריה, לא היה רק הילקוט שליווה אותה בשנותיה הראשונות בבית הספר היסודי, אלא הפך לילקוט שנשאה עוד שנים רבות אחר כך, לבית הספר של החיים.

מילי בכתה ב' אולי ג'

"אני מביטה בערגה ובגעגועים בתמונות ומנסה לחבר מילים ומשפטים לזכרונות. תמונה של ילדה קטנה קלועת צמות אוחזת בגאווה ילקוט אדום ואת תיק האוכל שאמא תפרה במיוחד בשבילה. בתמונה אחרת, מנופפת לשלום להורים ולגן הילדים, רגע לפני שנכנסת להיכל הלימודים, בו אעבור שלב במסע של החיים".

מילי עולה לכתה א'. מנופפת ועוברת שלב במסע החיים.

"זכרונות מילקוט אדום שסמל ימים של צניעות, של קבלת השונה והאחר, ימים של תמימות. את הילקוט הראשון היפה והמיוחד שלי, קיבלתי מתנה ליום הולדתי השישי שחל סמוך לפתיחת שנת הלימודים ולא הייתה שמחה וגאה ממני, שכן זה לא היה ברור מאליו לקבל ילקוט חדש ויקר באותם ימים. אבא מלא את ילקוטי בכל מה שדרוש- מחברות, ספרים, כלי כתיבה, קלמר וטושים צבעוניים ואמא הכניסה כריך טעים טבוע בטביעות כף ידה החמה, משפטים של רוך ואהבה ושניהם יחדיו, בכלים שיעזרו לי בדרך החדשה והלא מוכרת. כך אני זוכרת את הילקוט הראשון שלי. ילקוט שהוא צידה לדרך, ילקוט לחיים. ילקוט שנשאתי על גבי לא רק בשנותיי הראשונות בבית הספר היסודי. נשאתי אותו ואת הכלים, המילים, הזכרונות ואת ריח כפות ידיה המחבקות של אמי, עוד שנים רבות אחר כך. הם מלווים אותי עד היום וכנראה ילוו אותי לעד."

אבא נפרד בנשיקה לפני הכניסה לכיתה.

"הילדה הקטנה שבתמונה, הפכה אם לשלושה ילדים,'ילקוט החיים' שלי היה עמי גם כשליוויתי אני את  ילדיי לכיתה א', כשהעברתי להם את הכלים שקיבלתי והוספתי חדשים משלי, מאותו ילקוט אדום אל הילקוטים שלהם. מנסה לשחזר את הרגעים הקסומים והמתוקים ההם, מייצרת חדשים ויודעת שאי אפשר שהדברים יהיו בדיוק אותו הדבר, אי אפשר שיהיו אחד לאחד, כי מה שהיה נשאר שם, אבל הוא גם שמור בלב. הזכרונות הראשונים של ילקוט כתה א', נתנו לי את היסודות להתמודדות בהמון שלבים בחיים.

הבנתי עוד דבר חשוב, אנחנו לא גיבורות על ולא גיבורי על, אנחנו יכולים ויכולות לעשות רק כמיטב יכולתנו. למעננו, למען ילדינו וגם למען הקהילה בה אנו חיים'.

מקבלים את פניי ביום הראשון: אמא, אבא ואחיותיי מזי ומירב.

"גם היום רכישת ילקוט אינה תמיד דבר של מה בכך עבור חלק מאיתנו. ישנם ילדים שגם הם ממתינים ל'ילקוט החיים', בכדי שיוכלו לצעוד בבטחה, בשמחה וגאווה לעבר השלב הבא בחיים, שיהיה להם ילקוט עם כל הכלים. שידעו שגם להם שמורה פינה ויד חמה, מלטפת ומגנה. כל אחד יכול לעשות זאת עם תרומה צנועה שביחד עם כולנו תהפוך לתרומה גדולה"

שלחו מסרון עם המילה צימאון ל- 5656 ותרמו 10 ש"ח לרכישת ילקוט לילד שאין לו.

[youtube zZid3_jzYto nolink]