"אמא, המורה לאנגלית מתנהגת אלי מוזר" הוא אומר לי מספר ימים לאחר תחילת הלימודים.
"מה זאת אומרת?" אני שואלת בסקרנות. אני מכירה"כעסה עלי", "נזפה בי", "שלחה אותי להירגע בחוץ",
"רשמה לי הערה לא טובה"… אבל "מוזר"? thats a new one…
"היא שאלה אותי אם אני מתבייש ממנה" הוא אומר.
"מי מתבייש? אתה? למה שהיא תגיד דבר כזה על ילד לא ביישן כמוך??"
"כי היא אמרה שאני שקט"..
ליבי הקפיץ פעימה ובתוכי התחלתי לקפץ משמחה. מתן ראה אותי מחייכת.
"למה את מחייכת?"
"כי היא לא רגילה, אתה לא מבין?" היא רגילה לראות ילד לא רגוע, ליצן הכתה שמפריע לה בהתנהלות השיעור,
גורר ונגרר התנהלות שמפריעה למהלך השיעור, כשאתה בראש. זה המתן שהיא הכירה
כשיצאתם לחופש הגדול לפני חודשיים.
(ואני חושבת לי בראש, שכל בנאדם נורמלי שחווה אותו לפני כמה חודשים יכול לחשוב ..מה כבר יכול
לעבור על ילד בחודשיים??)
ועכשיו יושב לפניה ילד … אחר, שקט ורגוע, שלא יוצר לה הפרעות נוספות
על אלו שיש ממילא בכתה כזאת גדולה, מכין שיעורים ומשתתף פעיל ואני ואתה יודעים למה זה קורה…"
"ברור, אמא, אני חייב ללמוד גם אנגלית כדי להגשים את המטרה שלי בחיים,
ואם אני אפריע ולא אלמד זה לא יקרה".
המטרה, למי שפספס בפוסטים קודמים, היא להיות שחקן בNBA.
הדרך שהתחלנו בתחילת החופש הגדול כוללת הכשרה במרכזי האימון של Basketball Coaching,
ובמחנות הכדורסל במהלך השנה אותם מעבירים אישית מאמני יכולות אישיות של שחקני NBA.
חיבוק ענק הוא קיבל ממני. כמה מדהים זה ההשפעה שיש על ילד, כשהוא מכוון מטרה
ולא נע ונד כמו עלה נידף לאן שלוקחת אותו הרוח?
כיף, כיף גדול. באמת.
אגב, סיפרתי למתן על הבלוג שאני כותבת, ושיתפתי אותו בתכנים שקשורים אליו, ובכך שאני מספרת
על השיחות שלנו בכל מה שקשור למוטיבציה שלו ולמטרות שלו. שאלתי אם זה בסדר שאני משתפת ככה את כל העולם.
"כן, אמא, אני רוצה שידעו. שכולם ידעו"
"מה אתה רוצה שידעו?"
"אני רוצה שידעו שכשיש מטרה ומכוונים אליה, אז דברים נהיים קלים וברורים. זה יכול לעזור גם לילדים אחרים"
הוא אומר.
צודק.
מה דעתכם? מכירים ילדים ואנשים ללא מטרה משמעותית בחיים?
