ילדת הפרפרים / רנה דנפלד

#מתח_גבוה

ברגע שראיתי שיצא ספר חדש של רנה דנפלד שהתאהבתי בכתיבתה בספרה "מאתרת הילדים," ידעתי שאקרא אותו במיידית בלי קשר לתקציר.

זה בעצם סיפור המשך קורותיה של נעמי המתמחה באיתור ילדים אבודים. בספר הקודם נחשפנו לעברה העצוב והאומלל של נעמי שבעטיו היא איבדה את אחותה הצעירה ממנה. הפעם, נעמי מחליטה לא לאתר אף ילד, לא לקחת לטיפולה שום תיק כי לה חשוב מכול למצוא את אחותה.

השאלה היא איך? הרי היא לא יודעת איך קוראים לה או איך היא נראית. היא זוכרת מאפיינים במעורפל ויודעת שאחותה צריכה להיות בת 25 היום.

נקודת ההתחלה היא העיירה הזכורה לה מילדותה כשברחה בשל שדות התותים הסובבים אותה. היא מגיעה לשם ומוצאת את עצמה מתוודעת לעוד מקרים של ילדות אבודות וגופות שנמשות מן הנהר. על אף הכאב, היא מחליטה לא להתעסק בחקירה ולהתמקד במציאת אחותה.

החלטות לחוד ומציאות לחוד. את עינה לוכדת סיליה בת ה-12, ילדה מיוחדת במינה שברחה מביתה בגלל אביה החורג האלים ואמה המכורה לסמים. סיליה מתנחמת בפרפרים ורק הם מעניקים לה נחמה ותקווה.

מה ששתיהן לא יודעות שגורלן היה קבוע מראש ושתיהן ימצאו את עצמן בסיטואציות בלתי אפשריות.

מדוע סיליה אובססיבית לפרפרים?
האם נעמי תצליח לעזור לסיליה להיחלץ מחיי הרחוב?
האם סיליה תצליח למנוע את הקורבן הבא?
איזה חוט מקשר בין סיליה לנעמי?
ושאלת השאלות: האם נעמי תצליח למצוא את אחותה?

הסיפור מסופר בגוף שלישי מנקודת מבטן של נעמי ושל סיליה. דמויות המשנה היו מענייניות מאוד. הכתיבה עצמה טובה ומסקרנת אך לא סוחפת באותה מידה כמו בספרה הקודם של הסופרת. פה נדמה שהיא בחרה להתמקד ברובד אחר בפן העלילתי מאשר הגברת המתח. פה הרגשתי שהיא מתמקדת יותר בפן הרגשי וזה בחד עצמו נהדר במיוחד בכל הקשור בקשר שבין נעמי וסיליה, אך לטעמי האישי, פגם טיפה במקצב הספר עבורי כי באתי עם ציפייה לספר מותח ומורט עצבים. זה לא היה פה אבל כן היו סצנות והיבטים אחרים שעוררו בי חלחלה ועצב על קיומם והתרחושתם של דברים כאלה בעולמנו.

סיימתי את הספר עם עצב מהול בתקווה.

*** הספר משתתף בעשיריית חודש מרץ בצומת ספרים.