אני לא יודעת מה קרה לאמא, מה יש לה?
אתמול הבטחתי לה שאסדר את החדר, אבל לא התחשק לי, גם אחר צהריים שיקרתי לה שאני הולכת לדנה, אבל יצאתי לאכול פיצה עם הילדים מהכיתה ולא חזרתי בזמן לארוחת הערב כמו שהבטחתי.
נראה לי שזה הלחיץ אותה, אני רואה אותה מסתובבת בלילות, דואגת כל הזמן.
אני עושה לאמא שלי כל כך הרבה צרות.
אני חייבת להפסיק את זה, אני לא אצא יותר (מבטיחה, מבטיחה!), אנסה לשמח אותה.
היום, בשעת צהריים הגיעה דודה יעלי, בזמן שישבנו במטבח היא שאלה אותי "מה שלומך ליהי?" – ואז פתאום התחלתי לדבר, אפילו לא יודעת למה, ואמרתי לה שאני עצובה, כי נראה לי שאמא לא במצב רוח טוב בגללי.
גם סיפרתי לדודה יעלי שהבטחתי לעצמי שאני לא אעשה יותר דברים שמדאיגים את אמא, רק שתשמח.
דודה יעלי הקשיבה ואמרה: "ליהי חמודה, את ילדה מקסימה, אמא עוברת תקופה לא פשוטה וזה ממש לא קשור אליך – זה לא בגלל דברים שעשית או לא עשית, זו ממש לא אשמתך. לפעמים למבוגרים יש דברים שמכבידים עליהם אבל אמא שלך מטפלת בדברים…"
מה קרה פה? הילדים שלנו דואגים, פוחדים ומיצרים "סרטים" מטבעם כש"תמונת המצב" בבית אינה ברורה להם.
הם לוקחים על עצמם את האחריות, כי ילדים מרגישים גם ללא מילים.
אז למה הם לא מדברים איתנו על זה? הרי על דברים פשוטים יותר הם לא מפסיקים לדבר.
מזמינה אתכם לצפות בסרטון העוסק בנושא שינויים ומשברים במשפחה, המתייחס גם לנושא זה.
הקישור מצורף כאן.
