לפני שבועיים התקבלה התראה על סערה קרובה.
כל אמצעי התקשורת געשו ורעשו והודעות אזהרה לכל עבר נשלחו.
כבר ביום חמישי בצהרים היא התחילה לסעור בעיקר בקבוצת הווטסאפ של הורי גן הקטנטנה (תת חובה גילאי 3-4).
הורים רבים הצהירו שלא מתכוונים לשלוח את הילדים לגן ובקשו לדחות את ההצגה שהיתה אמורה להתקיים למחרת בגן (במסגרת סל תרבות) למועד אחר.
בתחילה הגננת טענה שאי אפשר לשנות את המועד אך בשלב מסוים הודיעו שההצגה אכן נדחתה.
ההורים של אבא ואמא של שבת תהו אף הם באם להביא עוגה וחלה אם לא יהיה למי לחלק אותם.
בבוקר הגיעו כמחצית מהילדים והחצי השני התעוררו בסביבות 9:00 והתחילו להחליף תמונות מהפוף או מסירי המרק במטבח.
ואני?
אצלי הגדולים (כתה ד' וכתה ח' ) סגרו יום שלישי של מחלה בבית.
שום סערה בעולם לא תגרום לי להשאיר בזמן שאני חיבת לצאת לסידורים, את הקטנה איתם בבית שתדבק אף היא.
וחוץ מזה גיל 4.5 זה לא תינוק בן יומו. מעיל, כובע, צעיף ומגפיים והיא קיפצה מאושרת בין השלוליות אל הגן.
כשחשבתי שההורים בגן קצת הגזימו, הגיעו תמונות בקבוצת הווטסאפ של הורי כתה ד'.
8 ילדים, שמהווים כרביעית מילדי הכתה, סביב שולחן וכוסות תה, היו הנציגים היחידים שהגיעו.
נו טוב, הרהרתי בליבי, גם ככה שמעתי מהמורה שיש המון חולים חוץ מאיתנו.
ואז הגיע טלפון מחברה טובה, שבנה לומד עם בני.
מזכירה שהם בכתה ח', חטיבת ביניים, גילאי 13-14.
בשעה 9:30 התקשר הבן לספר שהגיעו רק חמישה ילדים וביה"ס שכבר לא ידע מה לעשות איתם והציע שמי שההורים יכולים לבוא לאסוף אותו יכול להשתחרר.
ואז התחילו המחשבות.
אולי אני אמא לא טובה ששלחתי אותה לגן.
איך בכלל חשבתי להוציא אותה מהבית?
ואולי הילדים שלי שונים מכולם כי למרות שהם מתוקים הם לא עשויים מסוכר?
השבוע שוב חזרה הסערה.
בימים רביעי וחמישי גשמים ללא הרף, רוחות חזקות ושום תלונות באף קבוצה.
והנה הגיע שוב יום שישי.
הגדול שתף שבקבוצת הווטסאפ של ילדי הכתה, כבר בחמישי בערב ספרו החברים שאינם מתכוונים לבוא.
הפעם הגיעו אצלו בכתה 11 תלמידים.
אצל האמצעית כבר היו כ-20 ואצל הקטנה שוב מחצית.
כל הבוקר מהרגע שיצאו מהבית למסגרות ושעות אחרי שחזרו הביתה, לא ירדה טיפה אחת של גשם.
מנסה להבין את החלטות ההורים שבחרו להשאיר את הילדים בבית.
אם אתם טוענים שלא שלחתם בגלל הסערה, אז למה רק בימי שישי נח שיש סערה?
סערה ביתר ימות השבוע לא מצדיקה השארות בבית?
ומה היה קורה לו בית הספר או הגן היו מחליטים שיש סערה והם לא פעילים בימי ראשון, שני או רביעי?
הו מה גדולה היתה הזעקה בכל הפורומים הקיימים.
קצת גשם אז סוגרים? מפונקים.
הרי על כל שיחה מהגן באמצע השבוע מפחדים לענות שמא יודיעו שחס וחלילה הילדים חולים.
אם אין חום זו לא מחלה שבגללה בבית נשארים
וברגע שהחום יורד ל37.9 לגן כבר חוזרים.
ומה עם כל המורים והגננות שחייבים לעבוד בשישי בכל מזג אויר?
בטוח שגם להם הכי מתחשק להשאר עם הילדים בבית ולהתפנק.
ובתי הקפה, החנויות וכל יתר נותני השירותים?
ומה עם החבר/ה לגן שבדיוק יום הולדת חוגגים?
או להיות אבא/אמא של שבת מתרגשים?
ואז לגן בצהלה מגיעים ומגלים שלא הגיעו לשמוח איתם החברים.
איזה מסר אנחנו מעבירים לילדים, ביחוד לאלו הגדולים, שהלימודים לא מספיק חשובים?
כי לקטר שאין מספיק שעות לימוד בשבוע אנחנו יפה יודעים.
ומה יקרה כשיצטרכו לצאת לצבא או ללימודים גבוהים?
אמא תתקשר למפקד או לדיקן ותבקש שיחרורים.
הרי אנחנו יהודים חזקים וגאים.
מגשם וקצת רוח פתאם מפחדים?
"יום שישי, ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם"
כי למה לצאת בשישי מהפוך והמצעים הריחניים אם אנחנו לעבודה ללכת לא חייבים? רק בשביל להעיר ולפזר את הילדים.
שישנו עד 10:00 או עד 12:00 אם הם ממש רוצים.
אז מה אם כשיש חופשת חג רק לילדים ולעבודה לצאת מוכרחים, אותם בלית ברירה לקיטנה/צהרון מעירים ושולחים.
ביום שישי כל החוקים משתנים.
מילא אם באמת היה מסוכן לצאת מהבית.
הוריקנים כמו במקומות אחרים בעולם.
שלג כבד כמו שרק בירושלים ובצפת לעיתים רחוקות רואים.
הצפות, שטפונות וכבישים שנחסמים.
ואז בלית ברירה את הכל משביתים.
ושלא תבינו לא נכון, אני הכי בעד לקחת מדי פעם (לא לעיתים קרובות מדי), יום חופש לנו ולילדים גם בתוך שגרת החיים.
לתת תשומת לב רק להם וים של פינוקים, על כך אפילו המומחים ממליצים.
בלי שום סיבה מיוחדת ותרוץ של תנאי מזג אויר קשים.
או שאולי אצל כל האחרים הילדים עשוים מסוכר,
ואצלי לא!
