ילדה של כולם ובכל זאת גם קצת לבד…

בחורה עם מחשב נייד

היא יוצאת אלי בחיוך מבויש. עיניה בורקות. שפתיה רועדות.

קהות החושים של היום העמוס והמתיש נפסקת באחת ומפנה את מקומה לרגישות היתר שלי.

היא מסתכלת עליי, בוחנת מה אומר.

אני לא אומרת מילה.

רק מושיטה את ידי להכיל, לחבק, לאהוב.

שפת הגוף דוברת את שפת המילים המנסות כל כך לומר "לא נורא, קורה. אני אוהבת אותך".

היא בסך הכול ילדה. קטנה. רכה. גם אם לפעמים נדמה שהיא ממש התבגרה.

נולדה ללא חת. שיער זהוב מטולטל, עיניים כחולות ולחיים ורודות כמעט תמיד.

ואיכשהו גם את ליבה הצליחו לצרוב החיים הלא ברורים והלא פשוטים האלו.

פעם רבות כל כך טוב לה עד שהיא שוכחת שהוריה כבר לא יחד.

שוכחת שיש הפרדה. ברורה. מוחלטת. שני בתים והמון אהבה.

אך פעמים לא מעטות היא לבד. מחכה שמישהו יאסוף אותה לחיקו תרתי משמע.

ואני שם. אני אוספת. בוחרת להיות איתך.

אני מבטיחה לך אחיינית יפה שלי שתמיד אהיה שם.

לחבק, ללטף, לאהוב.

הילדה שהיא שלי, של אימא, של אבא.

אך של עצמה בעיקר.

girsunset