נולדתי וגדלתי במילנו.
על אף היותה עיר מאוד גדולה ומאוד "עירונית", תמיד אהבתי בעלי חיים וטבע. כל סוף שבוע וכל חופשה היינו יוצאים לטיולים, לאגמים, להרים, לים ואם לא התאפשר, אז טיול קצר בפארק הגדול של מילנו.
הזיכרונות הכי נעימים מהילדות שלי הם בטבע.
אהבתי בעלי חיים מכל המינים והסוגים, הכי כלבים, חתולים וסוסים. החלום שלי היה להיות וטרינרית ולטפל ולהציל כמה שיותר בעלי חיים, קטנים וגדולים.
אני, גיל 10, בצד שמאל הכלבה הראשונה שלי, בירבה Birba (הלבנה עם הכתמים הג'יגנג'ים).
צילום: אבא שלי
כמו כל הילדים, מאוד אהבתי סרטים מצוירים של דיסני. לפעמים יותר מהסרטים עצמם, אהבתי את סרטי הטבע הדוקומנטרים שהיו מקרינים לפני הסרט בקולנוע.
ואז יום אחד ראיתי סרט שהשפיע עליי יותר מכל סרט אחר, סרט אחד מיוחד שנשאר לי חרוט בזיכרון עד היום. לא של דיסני.
"לחופש נולדה" (Born Free) סרט המבוסס על ספרה של ג'וי אדמסון. למי שלא מכיר, זהו סיפורה האמיתי של הלביאה אלסה שבני הזוג ג'וי וג'ורג' אדמסון הצילו עם שני האחים שלה, גידלו עד בגרותה ובמאמצים רבים, שיחררו בחזרה לטבע בקניה.
הפוסטר המקורי של הסרט – מהאינטרנט
אני לא זוכרת בדיוק בת כמה הייתי כשראיתי את הסרט בפעם הראשונה, אולי עשר, מה שאני זוכרת בוודאות, זה עד כמה הסרט הזה נכנס לי ללב והשפיע עליי ובעקבות הסרט החלטתי שכשאהיה גדולה אני אחיה באפריקה כמו ג'וי אדמסון ואציל ואטפל באריות ובבעלי חיים יתומים ופצועים.
הרבה שנים חלפו, ובשנת 1989 אני זוכה להגשים חלק קטן מחלום הילדות שלי ונוסעת לביקור קצר לקניה ולכמה מהמקומות בהם חיו בני הזוג אדמסון ובהם התרחש הסיפור, לפגוש ולראות אריות, ועוד הרבה בעלי חיים נפלאים, הכי קרוב שאפשר, חיים חופשיים בסביבה הטבעית שלהם.
ניירובי, 1989. צילום: ניקול דה קסטרו
21 באוגוסט 1989, אני בניירובי, עולה על אוטובוס בדרך מכאן לשם, האוטובוסים בניירובי תמיד מלאים עד אפס מקום, מאוד צפופים, אני עומדת, מחזיקה בעמוד לידי בשביל לא ליפול, מולי מישהו קורא עיתון מקומי ואני פשוט לא מאמינה לכותרת שאני רואה מולי :
NAIROBI, AUG. 21 — Bandits killed conservationist George Adamson near his bush camp, the Kenyan government said today, nine years after the violent death of his wife, Joy, who wrote the touching story of Elsa the lioness in "Born Free."
ידעתי שג'ורג' אדמסון המשיך לפעול כל חייו להצלת אריות ונגד ציידים בלתי חוקיים וקיבל בזכות זה את הכינוי Father of Lions, גם ידעתי שג'וי אדמסון נרצחה כמה שנים קודם, בשנת 1980 בנסיבות דומות. איך יכול להיות שבדיוק בפעם האחת והיחידה שאני בקניה, מגשימה חלום בעקבות הסיפור שלהם, הוא נרצח על ידי ציידים בלתי חוקיים נגדם הוא נלחם כל חייו? גם עכשיו כשאני כותבת שורות אלה, אני מתקשה להאמין שזה קרה.
הידיעה הזו ליוותה אותי בכל הביקור שלי בקניה שקיבל משמעות הרבה יותר עמוקה ומאוד נחרט בזיכרון שלי. זה ללא ספק היה הטיול המשמעותי והחשוב ביותר שעשיתי בחיי.
יש שתי תמונות מאותו טיול שעדיין תלויות אצלי בבית, ממש מעל פינת העבודה שלי. תמונות של אריות. בשחור לבן.
שמורת מסאי מארה, אוגוסט 1989. צילום: ניקול דה קסטרו
לא זכיתי להגשים את חלום הילדות שלי, אני לא וטרינרית, אני לא חיה באפריקה, לא זכיתי להציל אריות, אבל מזה כעשרים שנה אני עושה כמיטב יכולתי כדי לעזור לקרובי המשפחה שלהם, החתולים. חתולי רחוב נטושים, חולים, פצועים, רעבים.
אני לא יודעת להגיד לכם בדיוק בכמה חתולים טיפלתי עד היום בפינת ההאכלה הקבועה שלנו, לכמה עזרתי לקבל איכות חיים טובה יותר, להאריך ולו במעט את חייהם, וכמה עברו דרך הבית שלנו, בין אם לתקופות החלמה קצרות או ארוכות, בין אם כדי להישאר. אני יכולה להגיד לכם שכרגע חיים איתי בבית שבעה, הכי צעיר בן חצי שנה והכי מבוגר בן 13, וגם כלב, שכולם נאספו מהרחוב במצב כזה או אחר, בגיל כזה או אחר, שמאז שהכל התחיל לא מעט עזבו את העולם הזה בכל מיני דרכים שונות והיו גם כמה מקרים בהם נאלצתי להתערב ולהרדים כדי למנוע מהם סבל מיותר.
גם הכלבים שהיו לי, שלושה, כולל זה שאיתי היום, כולם אומצו.
אז נכון, אני לא מצילה בעלי חיים באפריקה ואני לא וטרינרית, אבל אם תשאלו את הוטרינר המדהים שמלווה אותי שנים, הוא יכול לספר לכם על כל הטיפולים שלמדתי לעשות לבד, זריקות, עירויי נוזלים ועוד…ועל איך למדתי לזהות סימפטומים של כמה מחלות וגם לדעת מתי מגיע הזמן לשחרר, עם כל הקושי והכאב.
כי לחלומות יש דרכים שונות להתגשם.
(ואני עדיין ממש אוהבת סרטי טבע וסרטים של דיסני)
צילום: ניקול דה קסטרו
חלק מחבריי הולכי על ארבע, חלקם כבר לא איתנו ויש כמה חדשים שלא נמצאים כאן.
כל אחד מהם עולם ומלואו.
אמצו חבר על ארבע, חתול או כלב, גם וגם, מה שיותר מתאים לכם, יש כל כך הרבה שמחכים לבית חם ואוהב > קבלו מלא אהבה ללא תנאים.
