יין ואוכל טוב בהרי יהודה

איך התגלגלתי לנסיעה הזויה למושב מטע בהרי יהודה, לארוחה עם הרבה יין, בחברתם של הילה אלפרט ויאיר גת

הכל התחיל בשישקו. קוראי הנאמנים יודעים כבר ששישקו זה פאב הבית שלי. ביום חמישי הגענו לשם כרגיל, כדי לגלות לתדהמתנו שלא רק שמקומנו הקבוע על הבר תפוס, אלא שגם אין ולו פיסת מקום פנויה אחת, לא בישיבה ולא בעמידה. למזלנו, פגשנו בשולחן בחוץ את יאיר גת (שמגדיר את עצמו בקפה דה מרקר: פרסומאי, עיתונאי, מוזיקאי, בלוגר בדימוס, אבא, שתיין, מעיף עפיפונים. לא בסדר הזה). יאיר הציע לנו למצוא כיסא ולהצטרף לשולחן – רק שלא היה כיסא פנוי, וגם לא היה מקום בשולחן. שוב שפר מזלנו, כאשר שניים מהקצה המרוחק בשולחן בדיוק ביקשו חשבון והלכו, אז הצטרפנו. זה היה הדבר המביך ביותר שקרה לנו, כי איך שהתיישבנו יאיר נעלם, וסביב השולחן ישבו כל מיני אנשים שלא הבינו למה נדחפנו להם לחגיגה. קצת כמו לבוא למסיבת כיתה שלא הוזמנתם אליה. ממש לידנו ישבה הילה אלפרט.

רק מאוחר יותר, כשהאלכוהול התחיל לעשות את עבודתו ולטשטש את המבוכה, יאיר הצטרף וישב לצידנו. במקרה שלו האלכוהול כבר עשה עבודה ממש טובה. הוא והילה דיברו על זה שמחר הם נוסעים לאכול קוסקוס ולשתות יין בהרי יהודה. "זה קשור לפסטיבל?", שאלתי. "קצת", ענו לי. יאיר סיפר על הקוסקוס שהם הולכים לאכול, שדניאל רוגוב אמר שזה הקוסקוס הכי טוב שטעם מימיו. "אני מקנאה בכם", אמרתי. "את מוזמנת להצטרף", ענתה הילה, כטוב ליבה באלכוהול.

נקודת מפגש

בבוקר, רגע לפני שיצאתי מהבית, הפייסבוק שלי זימן לי ביחד, זה תחת זה, את שני שותפי לנסיעה, וסלונה בפייסבוק הצמיד את הכתבות של הילה ושלי יחדיו. חשבתי שזה אישור לכך שאני צריכה להצטרף אליהם – אז באתי.

להפתעת כל הנוגעים בדבר, הגעתי לנקודת המפגש, עדיין לא מאוששת מהשתייה של ליל אמש. חיכתה לנו שם הנהגת שלנו להיום, מרינה ממשרד יחסי הציבור, עיתונאית לשעבר שהביאה אותנו ליעדנו ברכב הלום קרבות, עם צלקות שנותרו לו בעקבות כתבה שעשתה (אז קוקסינל בעט לה באוטו). הילה ויאיר יכתבו על הביקור בעיתון. היא על האוכל והוא על היין.

נסענו למושב מטע. בדרך מרינה סיפרה לנו על פסטיבל היין של יקבי יהודה, שמתקיים לאורך כל חודש אוקטובר (אתר הפסטיבל). הגענו למשק של נבו ואיריס חזן, בעלי יקב הבוטיק – יקב נבו.

נבו עשה לנו סיור ביקב, שנמצא במקלט ליד הבית.

הוא נתן לנו לטעום יין מהחבית, יין נפלא שהוא 30% קברנה פרנק, 60% פטיט ורדו ו-10% מרלו, בציר 2008.

הנהג שלנו הוא יינן

הסיפור על איך התחיל היקב מעניין בפני עצמו. נבו הוא בכלל נהג משאית. דודה של נבו, שגרה בכרמיאל, חלתה והיתה צריכה לעבור טיפולים בהדסה. נבו ואיריס הזמינו אותה לשהות אצלם, ונבו חיפש איך להעסיק את האישה הפעלתנית הזו. הם החליטו לנסות לעשות ביחד יין. הם התחילו בקטן, כשכל המשפחה לוקחת חלק ודורכת איתם על הענבים. הם התאהבו ברעיון, והיום, לאחר שהדודה החלימה וחזרה לכרמיאל, נבו מקיים את הבטחתו לה, ומפעיל יקב פעיל עם כ-3,500 בקבוקים. בכמויות האלו הם כבר לא דורכים בעצמם על הענבים (איזו הקלה…).

השפעות חציליות

אחרי הסיור ביקב, הוזמנו לארוחה. איריס ונבו מפעילים בימי שישי ארוחות קבלת שבת. זה התחיל כמשהו שעושים עם חברים, ועכשיו הם מרחיבים את זה לקבוצות. 120 ₪ לארוחות של סלטים וגבינות, 160 ₪ לארוחות עם דגים, ו-180 ₪ לארוחות עם בשר.

על השולחן חיכו לנו ממגוון הסלטים של איריס. איריס היא ממוצא טורקי, ולמרות שהיא סבורה שאין לזה כל השפעה על המטבח שלה, 90% מהסלטים היו ווריאציות על חצילים. היו שם חצילים קצוצים, קוביות חצילים, פרוסות חצילים, אצבעות חצילים, חצילים עם טחינה, חצילים עם צ’ימיצ’ורי, חצילים עם מנטה, חצילים עם צ’ילי ועוד ועוד. חוץ מזה היה גם סלט ביצים עם מיונז וקארי, שלא יכולתי להפסיק לאכול, ופטריות מתוקות, שעד שכמעט חיסלתי אותן לבדי, לא סיפרתי לאף אחד אחר בשולחן על קיומן.

חוץ מהסלטים היו גם כמה ריבות מדהימות, שאיריס הכינה מדובדבנים, תפוחי עץ וגולת הכותרת – פסיפלורה עם וניל, שאכלנו עם כפית וליקקנו את האצבעות. היו שם גם לחמים נפלאים שיצאו חצי שעה קודם לכן מהטאבון.

אצל הדודה והדוד

המנה העיקרית שלנו הגיעה בשני טאג’ינים שיצאו גם הם מהטאבון. באחד- פרוסות תפוחי אדמה ובטטות, ובשני- דגי פורל. ולמרות שאני קרניבורית ידועה שמעדיפה בשר, נהניתי מאוד מהדג.

את הארוחה ליוו שני בקבוקי יין מיקב נבו – שְׁבוֹ, הקרוי על שם אבן מאבני החושן, והוא קברנה סוביניון מבציר 2007. יש מטבע לשון שאומר שכאשר יש לכם הנגאובר, שתו שערה מהכלב שנשך אתכם, כלומר שתו מנת אלכוהול ממה ששתיתם אתמול, על מנת להעביר את ההנגאובר. יאיר אמר שאנחנו הולכים לא על שערה מהכלב, אלא על הכלב כולו.

את הארוחה קינחנו עם ממתקים מרוקאים, פרי מטבחה של דודה של נבו.

ומה לא היה שם? נכון, קוסקוס. ואני בכלל באתי בשביל הקוסקוס (ולא חס וחלילה בשביל היין או החברה). מסתבר שכשדניאל רוגוב הגיע לביקור ביקב, בדיוק איזה דוד מרוקאי של נבו הגיע עם סיר קוסקוס, אז הגישו ממנו לרוגוב. אבל לא, לא מגישים שם קוסקוס…

יקב נבו
מושב מטע 57
הרי יהודה
052-6071780
052-6071866
yekev.nevo@012.net.il

לבלוג "לא סוגרת ת’פה" של יעל מוריס

יעל מוריס
לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh