החיים מרגישים מאוזנים ואפילו טובים יותר מלפני שכל הבלאגן התחיל. נהנתי עד מאד מכך שהפכתי להיות אמא שמצליחה לאכול עם ילדיה ארוחת צהרים, להסיע לחוגים ולקשקש עם החברים. בנוסף התמסרתי לקריאת ספרים והפכתי לתולעת ספרים.
יש עניין אחד שמעיב במעט (באופן מפתיע לא בהרבה) על אושרי ואלו 20 ק"ג שהוספתי למשקלי. כשאני מסתכלת היום על תמונה שלי מאז (למזלי דאגתי שלא יהיו הרבה), אני לא מאמינה שהצלחתי לחייך.
היות וידעתי שההשמנה נגרמה בגלל הכדורים הפסיכיאטרים שוחחתי על כך עם הפסיכיאטרית. שתינו מסכימות להתחיל בהפחתה הדרגתית של הכדור האנטי-פסיכוטי (סרקוואל), שמעבר להשמנה גורם לשינה המרובה שאני נזקקת לה.
במילה אחת: "דבה"!!!
כמעט שנה עברה וסופסוף הגיע הרגע המיוחל ואני בלי הסרקאוול! בדיוק אז חברה יקרה יזמה הקמת קבוצת תמיכה לדיאטה בהנחייתה של אשה מקסימה בשם דושי. דיאטה אצלי זה חלק מהחיים, מגיל 16 אני בעסק הזה מכירה את כל השיטות ותכל'ס הכי מאמינה בקבוצת תמיכה. הגורו הראשונה שלי תהיה עד עולם המלכה מירי בלקין. אבל, הנוחות והחברותא בקבוצה שהוקמה קסמה לי. נכנסתי לתהליך מלאת מוטיבציה מחד אבל מתקשה לסתום את הפה מאידך. החלטתי שאני לוקחת את זה באיזי והמטרה מבחינתי היא 10 ק"ג בשנה, בהחלט משימה סבירה יחסית לעודף שהיה לי. כל שבוע הגעתי להישקל והירידה היתה איטית למדי ואפילו לעיתים היתה עצירה או עליה קטנה. משפט המפתח שלי היה: "העיקר לעצור את העליה". ואז יום אחד, אחרי מספר חודשים בתהליך אני מגיעה לשקילה ודושי מסתכלת עלי ברוך ואומרת לי באסרטיביות שלה: "חמוטל, עם כל הספורט שאת עושה ועם עודף המשקל שלך את לא חושבת שהגיע הזמן לתת גז?". מה אני אגיד לכם, יכולתי להיעלב, אבל הטון והמבט שלה שידרו שהיא בסך הכל רוצה בטובתי. החלטתי שהשבוע אני אלך לפי השיטה: לא אוכלים פחמימות וסוכרים (כולל פירות) עד 17:00 (וכל היתר כמו כל הדיאטות: מעט פחמימות, הרבה ירקות). בשקילה הבאה הייתי בשוק: 1.2 ק"ג! מאותו שבוע הק"ג נשרו ואני הייתי בעננים. זוכרים את המטרה? אז איזה כיף שתוך פחות משנה כבר הצלחתי לרדת 15 ק"ג??
ואז קרה עוד משהו, איציק נסע ל-10 ימים. איך זה קשור? איציק הוא הבשלן בבית וכשלא היה הארוחות היו בסיסיות למדי. כשהגעתי לשקילה סמוך לחזרתו הסתבר שירדתי 2 ק"ג נוספים!
Never say never
פשטידה, קרפציו סלק (מתכון של דנה זהר המוכשרת), מגוון ירקות בתנור
בשלב הזה הבנתי שאין מנוס אלא להיכנס למטבח בעצמי. פתחתי את תיקיית המתכונים של הקבוצה ויצאתי לדרך החדשה. אין לתאר את השמחה והצהלה שחוויתי עם הצלחתי להכין את הפשטידה הראשונה, את הקינוחים הדיאטטים ואפילו מסתם ירקות בתנור התלהבתי. קבלתי חיזוקים מכל בני הבית ומכל עובר אורח שנכנס לבקר בדיוק כששלל תבשילים מונחים על הגז.
מה שהדהים אותי היה שממש נהנתי מהתהליך! הרגשתי שאני מה זה תקתקנית. תיזמנתי בין התבשילים השונים והרגשתי יעילה בטרוף. כשהכל היה כבר בתנור וגם כלי הבישול נוקו, נהנתי מהריח שהופץ ברחבי הבית.
משונאת מטבח מוצהרת הפכתי להיות אחת הבשלניות הנערצות בקבוצה ואפילו פה ושם שיתפתי במתכונים שאספתי על הדרך.
על כך נאמר: Never say never!
ואם עשיתי לכם חשק לדיאטה אז בתור התחלה קבלו שני משפטים שלי שהפכו לסיסמאות בקבוצה:
1. בשביל לרזות אין ברירה אלא להתרגל להיות לפעמים רעבה (במיוחד אם אין בסביבה אוכל שמתאים לדיאטה)!
2. לעשות דיאטה זו עבודה שדורשת תכנון (במיוחד בסופש) והשקעה כי האוכל חייב להיות זמין וטעים!
ההתמדה השתלמה וכעבור שנה+- מתחילת התהליך, ירדתי 20 ק"ג!
במילה אחת: "כוסית!!!" (עם חולצתה של המעצבת המופלאה גבירה)
בבלוג הבא שלי תשמעו על חמשת הק"ג הנוספים שירדו ועל ההחלטה המהותית להפסיק גם עם הכדור המייצב (ליתיום).
עד אז, תהיו נחמדים ולחצו כאן לדף הפייסבוק החדש שלי ותעשו לי לייק. חוץ מיזה, אשמח אם תלחצו כאן ותמלאו את פרטיכם בכדי שאוכל לעדכן אתכם כל פעם שיהיה לי משהו חשוב (מבטיחה לא להפגיז אתכם במיילים).
ואם אתם רוצים לשמוע ולראות בעיניים אתם מוזמנים לרכוש כרטיסים להרצאתי הקרובה הפתוחה לקהל שתתקיים במועדון המחתרת, רמת השרון ב-30.12 בשעה 20:00. לרכישת כרטיסים לחצו כאן
