מספר ימים עברו מפרסום הפוסט שלי ממחר דיאטה? לא תודה , לא בשבילי ומשהו השתנה לי בחיים. אני עוד לא יודעת להגדיר את זה, עוד לא ברורים לי הגבולות ואני לא בטוחה לאן אני הולכת, אבל זה כבר לא אותו דבר.
פתחתי את הבלוג לפני קצת יותר משנתיים ומאז כתבתי רק ארבעה פוסטים, אבל שום דבר לא הכין אותי למה שיקרה לי עם פרסום הפוסט הנוכחי.
התחלתי לקבל תגובות עליו, לא רק תגובות וירטואליות בפייסבוק, אלא ברחוב, מאימהות בגן ועד אחותי הקטנה. גיליתי שיותר ויותר אנשים שאני מכירה מסביב סובלים מהמחלה, מחלה נוראית שלא מדברים עליה, מחלה שהיא מגיפה.
אני מדברת על הפרעות אכילה. אני מקבלת נתונים מזעזעים, עוד ועוד אינפורמציה. מדובר על מאות מליוני אנשים בעולם, על מיליונים שימותו ממנה. אנורקסיה, בולמיה, משלשלים ונוגדי תיאבון. מחלה שהיא התמכרות, התמכרות למודלים שהם בלתי אפשריים ולא מציאותיים. מודלים שאנחנו יצרנו במו ידינו והתחלנו לסגוד להם, הפכנו לעבדים שלהם ואנחנו לא מצליחים להשתחרר מהם.
אחותי לא יוצאת לי מהראש באמירה שלה "אני מקנאה". לרגע אחד היתי מזועזעת ובשני חקרתי אותה על מה הקנאה. התשובה היתה: "על זה שאת שלמה ככה עם מי שאת ואיך שאת נראית". עניתי לה שזה לוקח זמן, זה תהליך, לקבל את עצמנו.
תבינו, זה לא ברור מאליו, בבית אמא שלי הרבה פעמים היתה אומרת "לא צריך לאכול". הרבה פעמים הלכתי לבית ספר בלי סנדוויץ' וחזרתי לארוחת צהריים שתמיד חיכתה על השולחן, אבל מורעבת לאוכל. כזה שבזמנו מאוד מאוד אהבתי והיום אני לא מעזה להעלות אותו על השולחן: שניצל וצ'יפס.
בשנה האחרונה הצטלמתי לשתי חברות שהיה להן חשוב לבחור אישה, אייקון ג'ינס וגליק. לשתיהן היה חשוב להדגיש את הנוחות , הנשיות, לייצר משהו שיגרום לאישה להרגיש בנוח עם עצמה כשהיא לובשת ג'ינס או בגד ים. חברות שרצו ליצור מכנסיים שלא מסתיימים באמצע הישבן, אלא עוטפים אותו מבלי להראות אישה רזה כפרזנטורית. ולא בגלל שאין להם מידות קטנות, אלא בגלל שרצו הראות משהו טיבעי יותר, אמיתי.
אתמול בערב יצאתי עם חברות. ישבנו סביב שולחן ואכלנו. השיחה קלחה והן סיפרו לי שהן אוכלות עם פחות רגשות אשם, אחרי שקראו את מה שכתבתי. לאכול זה כיף, זה נותן שימחה, זה אחד מתוספי הדלק שלנו לחיים וזה כל כך טעים מהנה. זה גם אירוע חברתי ובימים בהם להיות שף זה כל כך טרנדי, זה גם מאוד מאוד יצירתי.
אחת התגובות שקיבלתי בפייסבוק מעדי ברקן. מאחר שאני יודעת שהוא עוסק בנושא של דימוי גוף פניתי אליו במסר אישי: לא יצא לי להגיד לך, אבל אם אתה צריך עזרה במאבק שאתה מוביל אני אשמח לעזור.
על מה שהתפתח מאז מבטיחה לעדכן בפוסט הבא…
