מאת: טים רייס
מוזיקה: אנדרו לויד וובר
תרגום: אהוד מנור
ברודווי והווסט אנד בלונדון יחדיו היו גאים אתמול לו צפו בהופעה המקצועית והמהפנטת של תמידי שנה ג' בבית הספר למשחק 'בית צבי' שהעלה הפקה מלאה למחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת".
המחזמר על יוסף ואחיו למילים שכתב טים רייס והלחין אנדרו לויד-וובר, עשה כבוד אמש לא רק לקהל כיתות בתי ספר שצפו בו בחרדת קודש ובשקט, אלא גם לבמאי משה קפטן וליוצר התלבושות יובל כספין שהיו אמונים על ההפקה המקורית של בית הספר 'בית צבי' לפני קרוב לעשרים שנה. כעת הוא חוזר: מלהיב, קצבי, מרגש ואמנותי מתמיד. חברתי דפנה, בת לוויתי לערב קסום זה ואני, לא אמרנו פעם אחת "אבל בלונדון זה כך" או "בלונדון זה אחרת".
זהו סיפורו של יוסף החולם, בנו האהוב של יעקוב, שנמכר לעבדות בידי אחיו הקנאים. סיפור מסע מותח ומרגש בו בזכות תבונתו ויכולתו הנדירה של יוסף לפרש חלומות, הוא מטפס ועולה לגדולה והופך ליועץ הקרוב למלך פרעה. לאחר שנים, במפגש עם אחיו הוא שוקל לנקום אך סולח להם ומתאחד מחדש עם אביו.
אנדרו לויד וובר הלחין במקור מחזמר קצר שנועד למסיבת סיום של בית ספר אנגלי לבנים. המופע קצר שבחים ווובר הרחיב אותו והפך אותו לאחד ממחזות הזמר המצליחים בכל הזמנים. ההפקה המקצועית הראשונה עלתה בלונדון בשנת 1972 ומאז הוצג בהצלחה רבה ברחבי העולם. שילוב הסגנונות המוזיקליים השונים אותם חיברו וובר ורייס ליצירה אחת, ממש כמו כתונת הפסים המגוונת בכל צבעי הקשת, מניפים את הסיפור המוכר לפסגות מלאות ביופי של צלילים ומראות ואולי אף רומזים לאהבה וקבלה של כל צבעי קשת בני האדם בכל גוון, מגדר וגזע באשר הם.
גלגולו של המחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" בבית הספר למשחק "בית צבי" מרתק בפני עצמו. בנובמבר 1999 בהפקה משותפת עם "תאטרון הספרייה" עלתה ההפקה הראשונה בבימויו של משה קפטן, במאי צעיר בראשית דרכו. את המספרת גילמו מיה דגן וקרן הדר. עירית קפלן הייתה אשת פוטיפר. יובל כספין היה אמון על התלבושות והתארח בתפקיד הרוקנ'רול- אלביס, הלא הוא- פרעה. ההפקה הצליחה ועלתה בסבבים רבים וכעת לאחר תשע שנות הפסקה, מחזור נ"ה בבית הספר "בית צבי" חוזר ומעלה את המחזמר המתבסס על בימויו של משה קפטן והתלבושות עוצבו בהשראת התלבושות המקוריות של יובל כספין. העיבודים המוזיקליים חדשים ורעננים עליהם אמון אריאל קשת שאף מנצח על תזמורת חיה.
השחקן גל גולדשטין, המגלם את יוסף הוא כשרון עולה שאנו רק מתחילים לגלות. קולו בריטון גבוה וצלול, כריזמטי, משכנע וסוחף. יפי מראהו לא מזיק כלל וכלל והזיק בעיניו בוהק. האחים שרים ורוקדים בבימוי רווי הומור ואנרגיה, הרבה יותר מאשר בלונדון, אשת פוטיפר מפתה להפליא את יוסף החמקמק, חסר רק שוט בידה להשלים את המלאכה (קוראת הרבה מדי רומנים… עמכם הסליחה). ואילו נועה כדריה כ'אקורדיוניסטית' צרפתייה קטנה ובננה בידה, גונבת את ההצגה. המספרת בעלת גוון קול נעים ודיקציה רהוטה עומדת יפה בתפקיד תובעני בו היא שרה על הבמה כמעט לכל אורך ההצגה. רק תלבושתה: חליפת מעיל ונעלי עקב בסגנון שהזכיר קצת בית מלוכה צרפתי הייתה בעיני כבחירה קצת תמוהה.
רמת ההשקעה בתלבושות גבוהה מאוד ומעוצבות בהשראת המעצב המקורי יובל כספין. כותונת הפסים המשגעת בכל צבעי הקשת מעולם לא הייתה כל כך מחבקת, מאחדת ורלוונטית.
אך המוטיב הייחודי של המחזמר, שאין שני לו הוא שכל רצועה מולחנת וכתובה בסגנון מוזיקלי אחר: מפופ דרך סול, מרוק ורוקנ'רול ועד סמבה ולטיניים, ואלס, שנסון צרפתי ומה לא? רק טנגו אולי חסר להשלמת התמונה.
מחזמר שכולו טכניקולור של צבעים מוזיקליים ובדים.
Joseph and the Amazing Technicolor Coat
הנאה שלמה. מומלץ!
