מאז ומתמיד אהבתי לכתוב, לספר ולשתף, לרשום את החיים שלי, לרשום את החלומות שלי. בערך מכיתה ה', בבית הספר היסודי, ניהלתי יומן בו רשמתי מה היה ומה עשיתי בכל יום, וכך בכל שנה, החלפתי יומן והמשכתי לכתוב בכל יום, עד סיום האוניברסיטה בערך, כל עוד הייתי תלמידה והיה לי יומן תלמיד כתבתי… בבית הספר, בצבא ובתור סטודנטית.
בשנים האחרונות, לקראת מפגשי המחזור שהיו לנו עם החברים מבית הספר, נזכרתי בהם שוב, ביומנים האלה… אותם יומנים ישנים שכתבתי בהם, ושמרתי כל השנים מאז בארון, והחלטתי להציץ בהם שוב, לקרוא קצת, ולהיזכר בכל אותם חברים, בכל אותם סיפורים מפעם, בכל אותם החלומות…
אז ישבתי לי ערב אחד והתחלתי במשימה, חשבתי שזה יהיה קצר, שאעבור ככה על הדפים ואלך לישון, אז חשבתי… וכך ביליתי כל הלילה אני והיומנים שלי החל מכיתה ה', וקראתי אותם עד אור הבוקר, ולמחרת עוד המשכתי כמובן… אז בזמנו כשכתבתי בהם, לא תיארתי לעצמי שבעוד כמה שנים, זה יהיה תיעוד מדהים ומשעשע של הילדות והבגרות, כחול על גבי לבן…
אז היה כיף לחזור ככה לקצת נוסטלגיה, לימי בית הספר, לסיפורים, לאהבות הישנות, לציורים והברכות מכל החברות, לגזרי העיתון והמדבקות, למילות השירים משנות השמונים, לסיפורי האהבות והאכזבות, לציוני המבחנים, להברזות מביה"ס, לבילויים במועדונים, לכיף שעשינו בחופשים, תאריכי יום הולדת של חברים, חלקם שמות של אנשים שאני כבר לא זוכרת, לצווי הגיוס, לשיעורי נהיגה, לכתיבה התמימה של פעם, ולראות איך לאט לאט, ככל שמתבגרים, היומן הופך להיות יותר נקי, יותר כתיבה ופחות ציורים וקשקושים, איך הכתיבה משתנה עם הגיל ואיך התמימות נעלמת…
ישבתי וחשבתי על זה, איזה חבל שהפסקתי לכתוב בעצם, למה דווקא שם הפסקתי, ואיך אני כותבת שוב. בדיוק הייתי בשלב שסיימתי לעבוד, והייתי די חופשייה ופנויה גם רגשית וגם עם השעות ונהייתי יצירתית, החלטתי לפתח את התחביבים שלי והתחלתי ללמוד צילום, ולכתוב בלוג, הרי בלוג אישי, זה ממש כמו לכתוב יומן, זה כמו מעבר בין היומנים, אותם יומנים ארכיוניים שלי, לעכשיו לבלוג, כשבאמצע היו חיים שלמים, הכרתי את משה והתחתנו, סיימתי בדיוק את התואר באוניברסיטה, קנינו בית, הקמנו משפחה, עשינו קריירה ועשינו חיים, עברו כמעט עשרים שנה, הילדות גדלו וזה היה בדיוק הזמן. הבנתי שזה גורם לי אושר, שאני אוהבת לכתוב, אוהבת לשתף.
אז התחלתי לכתוב בלוג בסלונה, האושר היה גדול, הנה אני שוב יכולה לכתוב לי יומן, על הדברים שאני חווה ועוברת, על דברים שאני אוהבת לעשות ועל הדברים שמעסיקים אותי, היום כבר לא צריך יומן תלמיד כדי לכתוב… יש בלוג! עכשיו כשאני כותבת את הפוסט הזה, באמת הייתי צריכה לתת לבלוג את השם המרשים "יומני הנסיכה"… הבלוג הגשים לי חלום, אני יכולה להתבטא בכתיבה, גם אם אני לא תמיד בטוחה שאני כותבת מספיק טוב, או מספיק איכותי, גם אם אני לא תמיד חושבת שמה שאני כותבת יעניין מישהו אחר, עדיין זה המקום שלי להתבטא, לכתוב, זה אושר גדול.
בימים אלה, אני שוקדת על פרויקט חדש שהוא חלום גם, חלום אחר, שבעצם הבלוג, הוא הוא שיגשים לי את החלום, אולי לא אותו אחד, אולי הוא צריך שיפורים מקצועיים, אך זה יעד חדש ומרגש, ואני בדרך להגשים אותו, בדרך להגשים חלום. מקווה שכולכם תהיו שם איתי גם בקרוב…
מאחלת לכולכם להמשיך תמיד להגשים חלומות :))
* איזה כיף שאפשר לטשטש ולהעלים את שמות הבנים מהיומן לתמונה, תארו לכם שזה היה ככה גם במציאות… ואל תשאלו למה צבעתי ליהודית רביץ את הפנים באדום, הייתי רק בכיתה ה' אז…
גם אתם רוצים להגשים חלומות? פתחו בלוג בסלונה.
