יומנה של אימא- עד הקצה

סיפורים אמיתיים תמיד עשו לי את זה.
לפעמים יותר מאלה שהומצאו.
כאלו שאתה יכול להזדהות עם הכותב מתוך המקום של האמת והיכולת לשתף בסיפורו האישי.

כשקבלתי לידי את"עד הקצה" של ניב דרוקר, נזכרתי בדיווחים ברשתות התקשורת על המטיילים שאבדו בבוליביה בשלהי 2011
וכמה משמח היה לשמוע שנמצאו חיים ושלמים.
התלהבות הרפתקנית משכה אותי אל הספר, קראתי בשקיקה על עלילותיהם של ניב ושותפו למסע עידן שהחליטו להיות הישראלים הראשונים שיגיעו אל נהר המניקי.
נהר מיסתורי בלב ליבו של הג'ונגל הבוליביאני, שאליו הגיעו מעטי מעט גם מהמקומיים.
על יחסיהם המסובכים בינם לבין עצמם, עם הוגו המדריך האינדיאני המקומי והוב הצעיר שהצטרף אליהם ואיך נטשו אותם ברגעים קשים אחרי שהבינו שהפציעה של עידן תעכב ותסכן את חייהם. מסע השרדות לא פשוט נפשית ופיזית שיכול לערער וליאש גם את החזק באדם.
למרות שידעתי שבסופו של דבר ינצלו, לא פעם עצרתי נשימה כשנתקלו במכשול חסר סיכוי .
ולא יכלתי שלא להרגיש אמפתיה כלפי דברי הוריו של ניב, מהרגע שהבינו שמשהו לא תקין ובמשך כל הזמן עד שהגיע הטלפון המבשר על המצאם.

כשסיימתי את הקריאה  שמתי לב לדבר קצת מוזר – עם כל התודות לעוזרים בכתיבה, למשפחה ולמצילים- לא הוזכרה אפילו פעם אחת תודה לעידן ולא צויין שם משפחתו.
מאחר ובמשך הספר נכתבה ביקורת לא פשוטה ומאד ביקורתית על עידן, החלטותיו ומעשיו, הנחתי שהשניים לא ממש נשארו חברים לאחר המסע.

באותו סופ"ש יצאנו למפגש משפחתי, בבית בת דודתו של בעלי.
שלושה מתוך חמשת ילדיה כבר השתחררו מהצבא ויצאו למסעות מרתקים משלהם.
תוך כדי שיחה קולחת עם בן זוגה של הבת הבכורה, דברנו על הספר שזה עתה סימתי לקרוא.
הבנתי שישנן שמועות רבות וכל מיני גרסאות לגבי השתלשלות הענינים בסיפור.
כשחזרתי הביתה מהרתי לשוטט ברשת ואכן מצאתי כל מיני כתבות ותגובות שאוששו את הדברים.

והאמת שזה היה די מבאס וקצת הרס לי את החוויה.
ברור שתמיד יהיו סיטואציות שיעברו "שיפוצים" כדי שהסיפור יהיה מעניין יותר, אבל אם היחיד שהיה שם איתך ויכול לאשר את מה שקרה, מסרב בכל תוקף לקחת  חלק פרויקט זה כבר מעורר שאלות רבות מדי… ובכל זאת משאיר הרבה מקום למחשבות.

יש לי עוד כמה שנים עד שילדי יגיעו לגיל של "טיול אחרי צבא"
מצד אחד יש את הרצון לשחרר ולתת להם לחיות את החיים שלהם ,לחוות אותם לטוב וגם לרע.
מצד שני ההרפתקנות חסרת הגבולות,כמו של גיבורי הספר, המחסור בפחד מהלא נודע יכולה להוביל למקומות מסכני חיים.
עד כמה אנו מחנכים את ילדינו בלקיחת אחריות על מעשיהם וההשלכות הכרוכות בהם.

ולמרות הכל, אותנטי יותר או פחות
ספר שאני רואה אותו בהחלט הופך לסרט שובר קופות (בידיים המתאימות)
וכמובן מומלץ לקריאה.