כל השבוע אנחנו טורחים ועמלים, מתרוצצים בין אינספור עבודות ומטלות .
ואז בשבת בתור פיצוי מחפשים אטרקציות לילדים (שיהיה מה לספר במפגש בוקר בגן ביום ראשון). כל שבת מחדש מנסים, ריגוש מיוחד ומקסים. ביחד עם החברים את הארץ חורשים. פארק קנדה במטולה, ספארי ברמת גן, מצדה בדרום והחולה בצפון. קמפינג בקיץ ובחורף חרמון. אוכל דרוזי או יפני, סיני או נקניקיה עם חרדל. לפעמים מגוונים בעל האש או בסתם מנגל. העיקר שבשבת מהבית יוצאים כי אותה אנחנו לא מבזבזים! רק שלפעמים אנחנו שוכחים איך במוצאי שבת חוזרים הביתה ומעיפות נשפכים.
לכן שכשחזאי הודיע שצפוי לרדת מבול בשבת הקרובה ויש חשש לשיטפונות די שמחתי. סוף סוף סיבה אמיתית להישאר בבית. לא יקרה כלום אם בשבת אחת נקום מאוחר לשם שינוי ולא ב7:00 בבוקר כדי לארוז ולהכין סנדויצ`ים לטיול . נתפנק עם הילדים ופשוט ננוח.
בשישי אחה"צ כבר העמדתי סיר חמין לבישול איטי כי הרי ידוע : "מי שטורח בערב שבת יאכל בשבת". בערב נתנו לילדים לראות טלוויזיה מאוחר כדי שישנו טוב יותר והלכנו בעצמנו לישון בסביבות 1:00 לפנות בוקר.
3:30 בום טראח ברקים ורעמים , תוך 5 דקות הקטנה מגיעה ביחד עם חיתול ,מוצץ ובובה. אנחנו מקור ביחד מתכרבלים ולהמשיך לישון מנסים. חצי שעה וחושך מצרים. החשמל שוב נופל . המזגן לא עובד ואין חימום, הגדול מתעורר וכולו המום, אבל אימא, מה עם החמין? הוא נזכר באוכל שאותו הזמין. זה בסדר חמוד, אני מרגיעה .התחלתי לבשל מוקדם וכשיחזור החשמל הכול יסתדר. הילד לא נרגע ובלית ברירה, גם אותו אל המיטה שלנו אני מזמינה, מכוונת שעון ל 7:00(נו מה?) כדי להדליק שוב את הקדירה.
עוברת שעה ואני באוזן שומעת זמזום: "אימא, לא הגיע הזמן לקום?" הגדול שוב מודאג שהחשמל לא חזר: "אז מה יהיה? מה נאכל מחר?".
ב6:15 החשמל חוזר . איך אני יודעת? כי הגדול אותי מעיר מהר. מדליקה את הסיר וחוזרת לישון. אוי איזה מזל ששבת היום. ב7:00 השעון מצלצל כי אותו כמובן שכחתי לסגור והקטנה מיד מתעוררת ומתחילה לחפור: אימא שוקו. תחזרי לישון זה עוד לילה .אימא שוקו. עוד מעט מתוקה נקום ונכין לך שוקו. אבל אימא- שוקו! הגדול מתעורר אף הוא ומשתף פעולה: כן, גם אני רוצה שוקו חם.
במזל הוא לוקח יוזמה ומזמין את הקטנה לבוא איתו לסלון והוא יכין לשניהם שוקו המון. מהחדר אני שומעת אותו מדליק גם את הטלוויזיה ומחליטה להמשיך לנמנם.
10:30 אני מרגישה יד קטנה מלטפת את ראשי ונעימה.אימא, אבא קומו מהר, כלב, פיפי, סלון –תכף מתוקה אבא יצא עם הכלב,ז ה עוד מוקדם. הגדול מגיע את העיניים להבהיר: אבא הכלב לא יכול להתאפק יותר, הוא עשה פיפי בסלון. הבעל מתמתח לעבר השעון, מה כבר 10:30 הוא קורא בתימהון? לסלון נכנסים וחושך בעיניים מקבלים. אריזות ריקות של חטיפים וממתקים ברחבי הסלון פזורים, אותם מגוונים רבבות משחקים וספרים עם כתמים של שוקו ופיפי לסירוגין.
אימא תראי, קוראת הקטנה ,כמו שלמדנו בגן… זה מה שלמדתם בגן אני מתפלאה? זה תוהו ובוהו כמו בסיפור הבריאה.
