יומנה של אימא- מה איתי, מה איתי ומה איתם?

יומיים לסיום החופש. רגע אחרי שהבזקתי בתכנית 'חי בלילה' והללתי בשבחו, איך פתאום הכל מקבל פרופורציות חדשות.

וידוי ראשון

אודה ולא אבוש – אני אוהבת את החופש הגדול!
כן, גם ובעיקר בתור אימא.
אוהבת את הזמן הלא מוגבל עם הילדים.
בלי שעון שמעיר ומקציב זמנים בבוקר, בלי כל ההמולה של סידור התיק, שיעורים, תלבושת ומבחנים.
בלי החוגים שיוצרים לו"ז צפוף וגורמים לי לרוץ בתזזיתיות של נהג מונית במרכז ת"א בשעת שיא.

עוד יום שגרתי בבריכה השכונתית

חופש!
בריכה כמה שבא, טלויזיה כמה שבא, חברים, יצירה( חפשו את פרויקט #מתאגרוכיףעםהילדים בפייס וגם בסלונה), טיולים.
בגדי ים, כפכי אצבע ושמלות עם כתפיות.
משתדלת להפעיל ולהעסיק עם המון זמן פנוי וחופשי לעיסוקיהם.
כל יום נקבע לו לו"ז חדש והכל זורם.
ההוצאה הגדולה היתה על מנוי לבריכה השכונתית ואנחנו מסודרים.

וידוי שני 

איך אפשר, אתם שואלים? ומה עם עבודה וקיטנות?
אחד היתרונות בעבודה שלי הוא שאני עובדת מהבית ויש לי את האפשרות לעבוד בשעות שאני בוחרת.
בקיץ אני בהחלט מצמצמת את כמות העבודה לטובת הילדים, אמנם יש פחות הכנסות אבל גם הרבה פחות הוצאות.
אז נכון שזה לא קל בכלל לשלב אבל זו היתה הבחירה שלי, אחרי כמה קייצים כאלו אני כבר יודעת טוב למה נכנסתי ושלמה לגמרי עם ההחלטה.
גם עם זה שלא יקרה כלום אם הקטנטנה תראה שלושה פרקים של דורה החופרת ברצף כדי שאימא תספיק לעבוד לכמה דקות במשך היום.
למה היא בחופש אם לא כדי לפרוק את עול השיגרה?

עובדת אל תוך הלילה

וידוי שלישי

לא, לא הכל ורוד ויש צרות בממלכת דנמרק.
גם אצלי תמצאו ילדים שרבים עד כאב, ילדים משועממים עד מוות וכאלו שמוציאים את אימא מדעתה בחופש.
חדרים מבולגנים וכיור מלא כלים.
אבל זה קורה בכל מקרה כל השנה, לא רק בחופש.
לא היו לי שום ציפיות שבחופש יהפכו לפתע למלאכים תמימים.
הם מה שהם בכל יום מימות השנה.
צועקת, כועסת והשערות הופכות לבנות במהירות מסחררת, יש רגעים שבא להעיף אותם לכל הרוחות וכאלה שבא לך לברוח בעצמך לקצה השני של העולם.
יש רגעים שאת מתה מקנאה באימהות האלה שיוצאות כל בוקר מתוקתקות לעבודה, לא צריכות לדאוג לצהריים ולנקיונות כי הילדים עד חמש בקיטנה.
ועדיין – שלי הם ולא הייתי מחליפה אותם תמורת שום הון שבעולם לטוב וגם לרע.
(ואם באמת בא לכן לברוח, לכו לראות את הסרט 'אמהות רעות' ותקבלו פרופורציות – תראו מה כתבתי עליו בפוסט 'אמהות רעות').

מתוך הסרט אמהות רעות- באדיבות סרטי יונייטד קינג

הדבר היחיד שבאמת מפחיד אותי בחופש הגדול הוא חשבון החשמל.
כשהילדים לא במסגרות ממוזגות ואת עובדת מהבית ולא במשרד ממוזג, המזגן עובד שעות נוספות ואת – לא!

הופעת אורח בטלויזיה

לפני שבוע פנו אלי מההפקה של התכנית 'חי בלילה', שמעו מחברה שאני מהאימהות האלו שהורסות את מחאת ההורים על קיצור החופש וביקשו את דעתי.
הזמן היה קצר, מספר שעות לפני השידור.
היו לי בערך 5 דקות להחליט אם להצטלם ועוד 10 כדי לצלם ושלא כהרגלי הסכמתי.
אין לי בעיה לעמוד בפני קהל או לעמוד מאחורי הדברים שאני כותבת, משום מה פחות אוהבת להופיע על המסך הקטן.
במהלך התכנית נכנס אייטם חשוב אחר ואני לא נכנסתי.
נרשמה הקלה ואנקת רווחה עד שבמוצאי שבת קבלתי הודעה מחברה שראתה אותי בטלויזיה ואני? פספסתי.
רק במהלך יום ראשון אחרי שכל העולם, אשתו אחותו ובת דודתו הרחוקה ראו את התכנית והגיבו בפייס ובווטס-אפ, הצלחתי לראות את ששודר וגיליתי שחתכו המון.
בעיקר את החלק על הבלוג ועל זה שיש בו הרבה רעיונות לפעילויות ויצירה עם הילדים שלא כרוכות בהוצאת המון כסף.
[youtube iQvo4vXtTXk]

על הדבש ועל העוקץ

לפני 4 שנים הכלב שלנו חלה.
זה לא היה סתם כלב.
הוא היה באמת מיוחד.
כזה שאספתי מ'תנו לחיות לחיות' בגיל שנה וחצי, אחרי שעבר התעללות.
כזה שלא אהב הרבה אנשים אבל התאהב בחצי ביחד איתי.
זה שקבל את הגדולים לבית באהבה והם נולדו לעולם שהסטנדרט בו היה בית עם כלב.
פיקח בצורה בלתי רגילה. כצבעו ומתיקותו כך היה שמו -דבש.
כשחלה, בגיל 14 הפכנו עולמות כדי לגרום לו להבריא.
הכנסנו אותו לניתוח מסובך ויקר רק כדי להאריך לו את החיים.
בתקופה האחרונה, היו לו כמה הרגלים משונים. הוא בקושי עמד על הרגליים והיה לו קשה לעלות ולרדת במדרגות אך בכל זאת היה עולה על המיטות ועושה שם את צרכיו.
כאילו רצה להכעיס אותנו בכח ורמז לנו שהגיע הזמן לשחרר אותו.
מה שקרה זמן קצר לאחר מכן בכאב גדול.

הכלב דבש ז"ל עם הבכור

מה איתי,מה איתי ומה איתם?

אז למה נזכרתי בכל זה עכשיו?
יומיים אחרונים לחופש ואני מנסה להנעים לילדים את הזמן שנשאר ותוך כדי כך הקטנטנה מדברת נון-סטופ על כך שהיא עוברת לגן של הגדולים וכמה כיף יהיה ושהיא מתגעגעת לחברים.
האמצעית מודה שהיא מתגעגעת לביה"ס ובעיקר למקהלה וכבר סקרנית לדעת מי תהיה המורה החדשה שלה.
הגדול חזר נלהב מהמכינה לחטיבה, מבסוט מהמחנכים החדשים שלו, נלהב מהנסיעה באוטובוס וכל הנלוה על כך.
מהבוקר אני מנסה לשכנע אותם ללכת לבריכה והם מתחמקים .
הכנתי מגבות, קניתי לחמניות והם פשוט לא רוצים.
לא אוכל מושקע אלא שניצל ופירה.
הקטנה עשתה עצמה ישנה ואחותה מציצה בסקרנות בספרי הלימוד החדשים.
לא רוצים לבוא בערב להופעה בפארק.
הלכו לסופר להחזיר פחיות והאמצעית עשתה מיוזמתה כלים.
לא רוצים חברים ולא יצירה.(ביחוד לא כזו שאני ארצה לצלם אותם מכינים אותה לפוסט בבלוג.)
הם אפילו הפסיקו לריב
ולא שמעתי היום 'משעמם לי'.
ואז נפל לי האסימון.
פשוט נמאס להם.
נמאס מהחופש והזמן הפנוי.
הם צמאים למסגרת וגבולות.
הם אשכרה רוצים שיגידו להם מה לעשות.
נמאס להם לשמוע "חמודים, מה בא לכם לעשות היום?"
הם רוצים שיחליטו ויקבעו להם זמן ומקום.
אפילו נראה להם שנמאס להם לריב אחד עם השניה והשלישית.
ונראה לי שבעיקר-
קצת נמאס להם מיותר מדי זמן אימא…
[youtube fWdreBGjRXE]

לימור גרוס-קלינגר
אמא לשלושה מדהימים וכלב אחד. המתבגר המאתגר, ילדת השוקולד רבת האשכולות והפושעת קטנה שרק נראת מפורצלן. הצצה אל עולם האימהות בפרט, הורות בכלל ומה שביניהם... קצת מתכונים והרבה המלצות: ספרים, סרטים, סדרות ועוד. יצירה ורעיונות מקוריים לימי הולדת. בקיצור - אין רגע דל!