יומנה של אימא – במקרה כאילו

בחורה עם מחשב נייד

לפני שבועיים יצאתי עם האמצעית לקניות השבועיות +הכנות ליום הולדת שנתיים לקטנטנה בגן.
בסיום הקניות נכנסנו לרכב שלי.אחרי 10 דקות מתישות ומעצבנות של צפייה לנהג משאית שחסם אותנו (בחום הזה לוקח זמן עד שהמזגן ברכב מתחיל לעבוד ולקרר כמו שצריך)
הוא הגיע סוף סוף והזיז את המשאית מעט הצידה,מה שגרם לי לצאת למסלול המנוגד לכיון היציאה מהחניה ולסיבוב ארוך יותר.
אלא שאז עברנו ליד חנות ששכחתי להכנס אליה ואין חשובה ממנה -הרי בה נמצאים כל הקישוטים לעוגה!
"איזה מזל" קראתי בקול.
"מה מזל?" שאלה הילדה
"מזל שהוא חסם אותנו"
"אמא השתגעת? לפני דקה רצית להרוג אותו מעצבים"
"כן.צהלתי.
נכון שהתעצבנתי,אבל בזכות שינוי כיון הנסיעה נזכרתי בחנות  שפספסנו ואיזה מזל שלא נצטרך לחזור לכאן שוב אחה"צ!"
אחד הדברים הבודדים שאני מאמינה בהם הוא- שדברים לא קורים סתם.
אם יש משהו שלמדתי  בארבעת העשורים האחרונים ,שאם אני עוצרת רגע ובוחנת את הדברים,הטובים והרעים, מכל אחד מהם אפשר ללמוד משהו ולהסיק מסקנות להבא.
לא קרה לכם פעם שהלכתם ברחוב וחשבתם על חבר שלא ראית מזמן ופתאום הוא צץ מעבר לפינה?
עליתם על רעיון בדרך הכי לא צפויה שיש? פגשתם מישהו בסיטואציה לא הגיונית?
חיפשתם פתרון כלשהו והתשובה פשוט צצה לכם יש מאין?
שלושה חניכים התקבלו למחזור 75  של "קורס מצרפי המקרים".
היום הם כבר מקצוענים :גיא מתמחה בצירופי שידוך והפגשת זוגות אוהבים ,
אמילי מתמחה בצירופי השראה
ואריק מתמחה בהכול ,ככה לפחות הוא חושב.
5274156209_a079b443b3_z
"מצרפי המקרים" ספרו של יואב בלום מספר את סיפורם של שלושת החניכים ועל דרך פעולתם.
כשההיא צריכה לפגוש את ההוא, הם ידאגו שהאוטובוס יאחר .
כשאתה צריך להתקבל לעבודה, הם ידאגו שהמועמד המתאים יותר לא יגיע לראיון,
כשחסרה ההשראה הם ימצאו לך מוזה.
לפעמים כל "מקריות" כזאת דורשת תכנון ועבודה של שנים.
אבל הם יודעים מה הם עושים, בד"כ.
אך שכשמשימה חדשה ויוצאת דופן מונחת במעטפה חומה תחת דלתם ומערערת את חוקי המשחק , היא  גורמת גם להם להרהר בעתידם הם ולקחת עליו אחריות.
 
האם עצרתם פעם לחשוב למה קורים לנו דברים מסוימים בזמנים שהם קרו?
כמה פעמים נתקלתם בסיפור שהתחיל ב: "במקרה שפכתי עליה את הקפה וככה הכרנו?"
או ב:"ישבתי עם הח'ברה במילואים וסיפרתי שאני מחפש עבודה ופתאום מישהו בא והציע לי לעבוד אצלו"
ומה היה קורה אם הדברים התנהלו אחרת?
האם באמת אנו אחראים בעצמינו על כל הבחירות שלנו או שמישהו מנווט אותנו בדרך?
אמונה דתית או סוג של כח עליון?
 
הדוגמא הקלאסית ביותר היא הפגישה שלי ושל בעלי.
רק בגיל 27 "נפל לנו האסימון" (ביטוי כזה שבני גילנו מכירים)  וקלטנו שהפגישה הראשונה שלנו היתה בעצם בגיל 11  בקיטנה.
ומאז עבדו מצרפי המיקרים קשה מאד להפגיש אותנו שוב ושוב.
לכאורה זה היה די פשוט : שניים שהם בני אותו הגיל עם אותם תחומי עניין ,הגרים בערים סמוכות צמודות.
אלפי הופעות וארועים,מסיבות,מועדנים וקניונים.
ואפילו עבדתי עם דוד שלו.
וכשהם כמעט אמרו נואש- אנחנו סוף סוף הבנו את הרמז…
נשמע מעניין? גרם לכם לחשוב?
אז תתחילו לפתוח את העיניים והאזניים ולשים לב מה קורה סביבכם.
אתם לא יודעים כמה אתם מפספסים!
מומלץ  בחום לקרוא את הספר  לפני שיעשו ממנו סרט ויהרסו הכל
ואל תשאירו הכל ליד המקרה…

לימור גרוס-קלינגר
אמא לשלושה מדהימים וכלב אחד. המתבגר המאתגר, ילדת השוקולד רבת האשכולות והפושעת קטנה שרק נראת מפורצלן. הצצה אל עולם האימהות בפרט, הורות בכלל ומה שביניהם... קצת מתכונים והרבה המלצות: ספרים, סרטים, סדרות ועוד. יצירה ורעיונות מקוריים לימי הולדת. בקיצור - אין רגע דל!