שבוע שעבר היה אחד השבועות המטורפים/קשים/מאתגרים אך המשמחים ביותר שהיו לי בחיי!
בפתח עמדו:
יום הולדת לחברה טובה בת 6 (שהתנדבתי לצלם בה) בשלישי אחה"צ
חתונה של דודה יקרה ואהובה (שהגדולים שושבנים) בחמישי אחה"צ
ובסופו – מסיבת יום הולדת 10 של האור בחיי (כל הכיתה אצלנו על הגג) בשישי בערב!
כהרגלי חילקתי לעצמי את המשימות לפי הימים ,כדי לא לקרוס ולעבור את השבוע בשלום
אך מרפי ידיד הטוב היה חייב להציע את עזרתו.
ביום ראשון חזרה האמצעית מביה"ס עם כאבי גרון ובמהלך אחה"צ איבדה את קולה
שני בבוקר בילינו בקופ"ח ומשם בלית ברירה היא באה איתי לקנות הפתעות ואביזרים ליום ההולדת של הגדול.
ביום שלישי עדיין חולה,היא שוב נשארה בבית
הבוקר היה עמוס כשנזכרתי בתור של הקטנה בהתפתחות הילד
אז במקום לצאת לקניות
רצנו לגן באמצע היום להוציא אותה מהגן והגענו למרפאה לגלות ש…
הפיזיוטרפיסטית שלה התבלבלה בתאריכים ובעצם התכוונה שנבוא בשבוע שאחרי!
מכיוון שאנחנו אוהבות אותה מאד ושהיא בכל זאת מצאה קצת זמן לקבל אותנו
עם העצות המעולות שלה והנתלהבות מהתקדמות הקטנטנה והחיוך המקסים שלה – איך אפשר לכעוס עליה?
החזרנו את פיצית לגן מוקדם מהצפוי
קצת מבואסת מהעובדה שלה הכנתי רשימת קניות רצינית החלטתי בכל זאת לבקר בסופר בו
רציתי לקנות רק את החטיפים…
(בגדול אני לא אוהבת לקנות באושר עד אבל החטיפים הלא ממותגים כ"כ זולים אצלהם
ואפילו טעימים שפשוט ביזבוז לא לקנות שם כשצריך כמות גדולה למסיבות)
אחה"צ ביחד עם הבנות יצאנו ליום ההולדת של החברה.
בניתי על כך שהקטנה היה חלק מהזמן בעגלה וחלק אצל חברות
לא היה פשוט לצלם כי הקטנה לא היתה רגועה ורק רצתה בידיים – ורק בשלי!
חזרתי הביתה מותשת שאפילו לא היה לי כח להסתכל איך יצאו התמונות.
ברביעי בבוקר שלחתי את כולם למסגרות ויצאתי טובת לב לקניות אחרונות
במטרה לחזור הביתה להכנות יום ההולדת כמה שיותר מוקדם…
כשיזרו הגדולים מביה"ס שמחתי שאחרי שיאכלו יהיו לי לפחות שעה וחצי נוספים של הכנות שקטות.
אך באמצע ארוחת הצהריים טלפון מהגן- הקטנה עם 39.5 חום
לא סתם היתה חסרת מנוחה אתמול בשלבי פיתוח מחלה
שמיייייח
רצה לגן מודאגת -הרי ברור שכל הניסים קורים בימי רביעי כשאין קופ"ח אחה"צ !
הילדה קצת מצוננת וזה לא חדש,אך החום יורד והיא חיונית כרגיל אך נודניקית מהרגיל
איכשהו מצליחה להשחיל כמה דברים בין לבין אך את העוגה-אפילו לא התחלתי להכין
ושוב מוצאת עצמי בהכנות עד השעות הקטנות של הלילה.
חמיש בבוקר שוב בוקר מהנה בקופ"ח
הקטנה חסרת מנוח ואני בקושי עוגה מצליחה להכין
בערב חתונה ומחר יומהולדת – מה עושים?
ואז אני מתחילה לחשוב שאולי כדאי לדחות את המסיבה לשבוע הבא
ולהיות פחות בלחץ
כשהצעתי זאת לגדול וראיתיאת האכזבה על פניו
ויתרתי על הרעיון והמשכתי בעבודה…
האמצעית חוזרת גם היא מביה"ס מבואסת
ואני מנסה להבין מה עכשיו קרה…
"אבל אמא,את יודעת שאני לא אוהבת שימלה…" היא עלי משפט מחץ מפילה
אחרי שהסכימה שושבינה רק לערב אחד להיות
אפילו שזה דרש ממנה:"בגדים של בנות"
על סף יאוש טוטאלי אני לה מציעה:
ניקח לך בגדי החלפה ואחרי החופה תורדי את השמלה!
על עוד מכשול התגברנו ואני כולי תקווה ואמונה
עד שלא נגיע לארוע ונראה שהיא באמת תלבש את השמלה- אני כבר לא מאמינה..
חתונת השנה עברה ברוב שמחה והילולה
שמחה ומרגשת לחתן ולכלה
(למרות שמרפי דאג שנתבלבל קצת בדרך
הגענו בזמן בדיוק ולא בערך)
עייפים אך הכי מרוצים מהחתונה של הביוקר
הגענו הביתה ב-3 לפנות בוקר
מותשים צנחנו על המיטות
וב-7 בבוקר ,הפעם בלי לטעות
צלצל השעון ואת הבית העיר
ולי הוא הזכיר
שאם החב'רה בבית ישארו לחלום
מסיבה כבר לא תהיה לנו היום
אז הכרחתי את עצמי לצאת מהמיטה
ושלחתי את הגדולים לביה"ס בבעיטה
את הבעל והבית הכנסנו למצב כוננות
וסיימנו ברגע האחרון את ההכנות.
המסיבה היתה פיצוץ וכל הרחוב יכול להעיד
כששיר הסלפי בלופ בקריוקי אותם הרעיד
חמישה לחצות שלחנו לביתו את אחרון החברים
ואם חשבתם שהלכנו לישון אתם טועים
אחרי שהשכבנו לישון את כל הילדים
הכנו קפה,עוגת יום הולדת וראינו סידרה שאנחנו אוהבים.
עבר לו שבוע חלף לו ביאף
הקטנה עדיין מצוננת ומושכת באף
לגן היא חזרה ביום שני
ולקופ"ח איתה חזרנו ביום חמישי…..
אבל חברים לא זו המטרה
שהתכיינתי לפניכם שעה ארוכה
וכן,ח'ח' למי שעד כאן קרא,
בוקר שישי שבוע אחרי קמנו לבוקר חורפי גשום
אך אני שמחה ומאושרת משום
שלמרות השבוע שהיה כה מתיש
לא התיאשתי ולא נכענתי לאיש
ולמרות שמרפי התרפק על הדלת
לא דחינו את מסיבת יום ההולדת
ובעזרת החצי (יהי שמו מבורך)
הרמנו יום הולדת כ"כ מוצלח.
ואם אותו בשבוע היינו דוחים
הבוקר היינו קמים ובוכים!
בתמונה:הענן שהביא את הסערה
צילם בנייד תוך כדי נסיעה :החצי
והשבוע נותר רק לדאוג לבריאות
לשמור עליה טוב והבזהירות
להכנס למטבח ולהכין מטעמים
אך ורק לבני הבית האהובים
שבת שלום חברים
ותזהרו בכבישים לכל הנהגים!
ובניתיים תהנו מרבקה מיכאלי :"כי אין לי רגע דל…"