יומנה של אימא – אופטימיות קוסמית

החיים זה מה שקורה בזמן שאת עושה תכניות אחרות. משבר גיל 40- תובנות ומסקנות
Always Look On The Bright Side of Life

בחורה עם מחשב נייד

mystartlinecover
זה נכון ש-40 הוא ה-30 החדש?
לפני שנתיים וחצי, ביום הולדתי ה-39 התכוננתי נפשית לגיל 40,
אפילו הקדשתי לו פוסט רגע לפני החלפת קידומת.
נחושה בדעתי ליישם את הקלישאה הנדושה הזו, נכנסתי לעשור הרביעי של חיי .
מצוידת ברשימת מטרות התחלתי לסמן עליהם וי בהצלחה.
הופעה בפארק של בון ג'ובי – יש!
יציאות עם חברות – יש!
להקדיש יותר זמן לעצמי – יש!
המטרה הגדולה מכולן היתה בתחום הבריאותי.
בהתחלה זה הלך לא רע.
חזרתי לשגרת הליכות בוקר, הורדתי דרסטית כמויות קפה (מי שמכיר את ההתמכרות שלי לקפה יודע כמה זה קשה לי) וסוכר, לחץ הדם התאזן פלאים ואני הרגשתי נפלא.
עד ש…לא.
shoos
חודשיים לפני יום הולדתי ה- 41, עמוסה במליוני פעילויות, בין החגים וימי ההולדת של הגדולים הגוף התחיל לסמן קריסה ואני לא הקשבתי לו.
זה התחיל בהליכה עם חברה, הדופק היה מואץ וגרם לקשיי נשימה ואני? הייתי בטוחה כי הגזמתי בדיבור במהלך ההליכה. בטוחה שזה רק בגלל שאני רגילה ללכת לבד בלי לדבר בכלל.
כשהדופק לא נרגע וכל פעולה הפכה לקשה ומסורבלת, נכנעתי וקבעתי תור לבדיקות דם.
בטוחה שגם הפעם זה רק הברזל שקצת ירד לו שוב.
החיים זה מה שקורה בזמן שאת עושה תכניות אחרות
בלילה שלפני הבדיקה הבטן התחילה להתהפך.
לא, לא מהתרגשות .
בטח נדבקתי באיזה וירוס בטן מאלו שמסתובבים בעונות המעבר.
בבוקר הגעתי למרפאה מותשת.
כמובן שלא טרחתי לספר כלום לאף אחד. רק רציתי לסיים עם הבדיקה ולהגיע חזרה הביתה.
אפילו ראיתי את רופא המשפחה ורק נופפתי לו לשלום.
חיוורת וחלשה יצאתי הביתה.
הדרך של 100 המטרים מהמרפאה שנמצאת בהמשך הרחוב מעולם לא נראתה לי ארוכה יותר.
בזחילה כשאני נעצרת כל 10 מטר לשבת על המדרכה ולנוח.
פתחתי את דלת הבית ובאותה הרגע הקאתי את נשמתי וחשבתי שזהו – כל החולרות יצאו לי מהגוף.
רק אחרי מס' שעות של התכווציות חזקות יותר מצירים ולידה התקשרתי לחצי שיגיע לעזרה.
עד שהוא הגיע ועד שמצאתי את הכוחות ליציאה, המרפאה כבר נסגרה ונסענו למוקד.
כשציינתי שעשיתי הבוקר בדיקות דם ולא שמתי לב אם הגיעו תוצאות האחות בדקה מיד.
בהתחלה אמרה שהיא לא רואה כלום במחשב  ואז בדקה שוב ומייד החוירה בעצמה והזעיקה את הרופא.
וגם אמבולנס.
עם המוגלובין 5 הוטסתי לחדר מיון.
נהג האמבולנס שהגיע היה גיסה של לקוחה שהיא גם חברה טובה שבאותו הזמן עמלתי על עריכת קליפ בת-מצווה לבתה.
זוכרת איך בין גניחה להתפתלות מכאב התחננתי שלא יספר לה כלום ולא ידאיג אותה שלא תלחץ בגלל הקליפ.
בבית החולים הכל קרה מהר מדי.
מצאתי את עצמי בעיצומו של פרק מתוך "האנטומיה של גרי", התיעצויות מעל הראש ואני כאילו צופה מהצד ולא קולטת שמדובר בי.
רופא מומחה הוזנק מהבית ואחרי סדרת בדיקות  והערכת מצב לא אופטימית בכלל, שיחה על סיכויים וסיכונים, וגם 2 מנות דם הוכנסתי לחדר ניתוח.
עדין לא מבינה את שמתרחש.
RAMBAM
אחרי שבוע בבה"ח עם המוני מנות דם, אינפוזיות ובדיקות  ועם טריליון סיכות שקישטו לי את הבטן למהלך השבועיים הבאים –  שוחררתי סוף סוף הביתה.
מצוידת ברשימה ארוכה של מעקבים ובדיקות להמשך.
ורק שם פתאום התחלתי לקלוט מה קרה וכמה הכל היה קרוב ללא להיות.
מי אמר ששגרה זה רע?
אופטימית ועקשנית חזרתי כמעט מיד לעבוד.
אם שכחתם, היה לי קליפ בת מצווה לסיים וכי ידחו את האירוע בגללי?
שבוע אחרי שחזרתי הביתה כבר ארחנו חברים ליום ההולדת של הגדול – למה הוא צריך לותר על חגיגות יום הולדת בגללי?
לאט לאט חזרתי, כל פעם קצת למשימות השגרה.
מי אמר ששגרה זה רע?
כשעסוקים לא נשאר זמן לחשוב יותר מדי.
ובכל זאת מצאתי את עצמי עסוקה ביותר מדי מחשבות בלי כל יכולת להביא אותן אל הכתב.
מטבעי אני בן אדם אופטימי.
נוטה לראות את הטוב בכל דבר ובכל אחד.
מאמינה בטוב שיש באנשים ושעם קצת עזרה הוא יכול לצאת.
גם אם נפלתי לא פעם בכל מיני סיטואציות בחיים,  נפגעתי לא מעט מאנשים שנתתי את הלב והנשמה כדי לסייע להם וקבלתי בחזרה סטירות.
יש בי אמונה שכל דבר שקורה לנו בחיים קורה עם סיבה ובא ללמד אותנו משהו על עצמו.
צריך רק לפתוח את העיניים ולראות.
והנה אני עם כל האמונות הגדולות קולטת שאני לא מפסיקה לקטר על כל דבר.
מתבאסת על עצמי שבכל שיחה אני רק מתלוננת .
מצבור האנרגיות התרוקן.
החלטתי שדי ואני חייבת לצאת מזה !
בשבועות האחרונים הצבתי לעצמי מטרה לחזור לפעילות גופנית ולרדת כמה קילו לקראת אירוע משפחתי.
אבל הגוף? עדיין חלש והנפש כבר עייפה מלקטר.
בימים טובים אני מרגישה בת 60.
עמוסה כדורים, סירופים וויטמינים .
בלי חשק ובלי תיאבון .
מתפקדת על אוטומט.
אופטימיות קוסמית
והבוקר? הבוקר עליתי על המשקל אחרי כמה שבועות
וטדאם!
חמשת הקילו מרשימת ה-טו דו ליסט ירדו מעצמם.
והנה אני מיישמת עוד וי אחד ומורידה מהלב את משא השבועות האחרונים אל הכתב.
כותבת בעיקר לעצמי ואפילו לא אכפת לי אם מישהו יקרא…

smile
נשיקה טריה מהקטנטנה

וממש ברגע זה תוך כתיבת השורות והזמנת האנרגיות החיוביות חזרה לחיי- הגיעה חבילה שלא חשבתי שכבר תגיע ברגע התשעים לפני האירוע.
DOAR
והנה חצי הכוס מתחילה להתמלא לה, טיפין טיפין.
אז ברוכות השבות אנרגיות שלי – מקווה שאתן כאן כדי להשאר הפעם!
ב- 7-8/3/17 כל הנשים בארץ מסמנות לעצמן את קו הזינוק ויוצאות לחגוג התחלות חדשות, וגם אני אהיה ביניהן. היכנסי לפרטים נוספים ובואי לחגוג איתנו >> MY START LINE

Always Look On The Bright Side of Life

[youtube WoaktW-Lu38 nolink]

לימור גרוס-קלינגר
אמא לשלושה מדהימים וכלב אחד. המתבגר המאתגר, ילדת השוקולד רבת האשכולות והפושעת קטנה שרק נראת מפורצלן. הצצה אל עולם האימהות בפרט, הורות בכלל ומה שביניהם... קצת מתכונים והרבה המלצות: ספרים, סרטים, סדרות ועוד. יצירה ורעיונות מקוריים לימי הולדת. בקיצור - אין רגע דל!