הרבה שנים הרגשתי איזשהו לחץ מסביבי שדרש ממני להיות מורה רוחנית וגם בת אנוש, כלומר, להיות מן מלאכית 24 שעות, מושלמת שאוהבת אינסוף כל הזמן. אחרי תקופה ארוכה הבנתי שהבעיה היא בעצם בתוכי. אני לא הייתי מאוחדת עם עצמי. אני רציתי מאוד להיות המלאכית המושלמת כל הזמן ולא הסכמתי להיות מי שאני כבת אנוש, את כל מי שאני במלואי. כבת אנוש לא תמיד הרגשתי שזה מספיק טוב.
כשהבנתי שאני הבעיה, עבדתי על עצמי ופתרתי את זה בתוכי וכל התחושה החיצונית, הציפיות של אחרים והלחץ מבחוץ נעלמו.
אחד מהשיעורים החשובים שאני מביאה לעצמי ולאחרים זה להסכים להיות מי שאנחנו כבני אנוש. לאפשר לעצמנו להיות את כל מי שאנחנו, להביא את הרגשות ולהרגיש אותם כאן ועכשיו. מותר לי להרגיש, מותר לי לעשות טעויות, מותר לי להיות בת אנוש.
אז אני שלי, נעים מאוד, ואני בת אנוש.
אתמול היה לי יום עצוב. אמא שלי נסעה וחזרה לחו"ל וזה העציב אותי מאוד. אני לא אוהבת פרידות ובטח להיפרד מאדם יקר כל כך. קמתי בבוקר, הרגשתי מועקה גדולה. לחץ בחזה, הרגשתי שאפילו הנשימה לא באה בקלות. ידעתי שאני לא רוצה להיות ככה כל היום ואני חייבת לטפל בעצמי. להתבונן, לדבר עם הלב שלי, לאפשר לרגשות לעלות, לתת מקום וביטוי לכל מה שכרגע יש או הצטבר ופשוט לשחרר.
היכנתי את הילדים למסגרות, הבעל יצא לעבודה, נשארתי לבדי בבית. חיבקתי את מיקה הכלבה המתוקה שלי ואז הדמעות התחילו לצאת. בכיתי ובכיתי ובכיתי…והמשכתי לבכות עד שהרגשתי הקלה. ואז שכבתי בספה ונשמתי נשימה קלה ומשוחררת. דבר ראשון שעשיתי הוא להפעיל את הכלי של ההקשבה ללב. וזה היה פשוט מדהים! ידעתי שאני עצובה אבל הייתי זקוקה להדרכה כדי לעבור את התהליך בקלות וכדי לבדוק מה עוד יושב שם. הבנתי שהבכי הוא לא רק על הפרידה מאמא, היה שם משהו יותר עמוק.
נשמתי כמה פעמים ובמודעות כיוונתי את ההקשבה ללב. ושאלתי את הלב שלי למה אני כל כך עצובה. באותו רגע התחלתי לשמוע קול, הקול של הלב שלי (ללב של כולנו יש קול והמדריכים מדברים גם דרכו). הלב שלי אמר לי: "הילדה הפנימית עצובה מאוד, דברי איתה ותגידי לה שהיא לא לבד ושיש לה אותך." מייד עשיתי זאת. דיברתי עם הקטנה המתוקה שבתוכי, חיבקתי אותה ושוחחתי איתה. אמרתי לה שהיא לא לבד ושיש לה אותי, אמרתי לה שאמא שלי נסעה אבל שננסה הכל כדי לראות אותה בקרוב. בפסח הבא אולי היא תבוא או שאנחנו נבוא. ושוב ושוב הראתי לה אהבה וכמה אני אוהבת אותה ואמרתי לה שיש לה אותי. היא נרגע ומשהו בליבי נרגע.
עדיין הרגשתי כאב קטן בחלק האחורי של הריאות, משהו שהסתתר שם ולא ידעתי מה זה. אז שוב נשמתי ושוב כיוונתי את ההקשבה שלי ללב ושאלתי למה הריאות כואבות, מה זה הכאב. מייד שמעתי את הקול הזה שאמר: : "אשמה, את מרגישה אשמה" ואז הבנתי בדיוק בדיוק על מה הלב שלי דיבר והתחלתי לבכות. הבכי היה עמוק אבל היה מדוייק. לא יכולתי להגיע למקום העמוק הזה כדי לאזן, לחבר ולרפא אם לא הייתי קודם מפנה את העצב שקשור לפרידה של אמא. השכבה של העצב שישב מתחת לעצב הראשון היה הרבה הרבה יותר נוכח וגדול. איפשרתי, בכיתי, נתת לזה מקום וביטוי מלא. היה בי תחושה של "אני אשמה על דברים שהילדים שלי עוברים". לכל אמא שאוהבת את הילדים שלה יש רגעים כאלו של חולשה בה אנחנו אומרים לעצמנו שיכולנו לעשות ככה או ככה, שבגלל לי ככה וככה. והינה, גם לי יש לפעמים כאלו…כבר אמרתי שאני בת אנוש?
עצמתי עיניים, נשמתי ושוב הקשבתי ללב. והלב אמר: "שלי, קודם כל תתמלאי בחמלה כלפי עצמך. את לא בחמלה כלפי האנוש שבך. תנשמי ותחבקי את עצמך בחמלה, תמלאי את כל כולך בחמלה". כמה הלב צודק, לא היה בי חמלה כלפי עצמי. אז הסכמתי ובחרתי להתמלא בחמלה. כתוצאה מכך, משהו התרכך ונרגע מאוד.
הלב שלי הזכיר לי כמה חשוב להבין שלילדים שלנו יש בחירה. דברים יכולים לקרות מסביבם והם בוחרים איך להגיב. כמו שכאשר אני הייתי ילדה קטנה. כשההורים שלי התגרשו ואבא שלי הלך, אני בחרתי להיות ילדה טובה כדי שיאהבו אותי, לעומת אחי, הוא בחר להיות הילד הרע כדי שיוכיחו לו כל הזמן שאוהבים אותו לא משנה באיזה מצב. אף אחד לא בחר עבורינו, אנחנו בחרנו. הלב שלי שיקף לי את מה שעובר על הילדים, את הבחירה שיש להם לחוות בדרך שהם חווים וכל מה שנותר לי לעשות זה להתסכל על המצב ולראות מה אני כן יכולה לעשות כדי לעזור להם.
הסתכלתי ובעזרת הלב קיבלתי הדרכה במה אני כן יכולה לעשות, מהצד שלי.
אחרי שראיתי את כל התמונה הבנתי שאני לא אשמה וגם אם יש מקום בתוכי שכן מרגיש ככה, חמלה הוא הכלי שיעזור לי להרגיש טוב ולשמור על עצמי מאוזנת.
אחרי שסיימתי את התהליך, כל היום שלי השתנה. משהו השתחרר והרגשתי מלאה ושמחה, היה גם קלילות. קיבלתי את עצמי בחזרה, איזו מתנה גדולה!
במשך השנים למדתי כלים חדשים של העידן החדש שמאפשרים לי לעבור תהליכים מהירים וקלים.
אני מיישמת בעצמי את כל הכלים והחיים שלי קלים באמת. ככה אני מרגישה בתוכי!
ומה בעצם עשיתי אתמול? הסכמתי להתבונן, הסכמתי להקשיב, הסכמתי לחבק ולרפא והסכמתי להיות בזמן הווה. גם להרגיש רגשות מאפשר לנו להיות בכאן ועכשיו. זה קל נכון?
שלי יהושע
עידן הקלות
052-3223859
www.ShellyJoshua.co.il
