יומן קרואטיה – יום 54 לספירה הכללית ויום 6 בארץ.

כביסה תמיד "עושה" לי את זה. במיוחד כביסה לבנה, מתנפנפת ברוח, כביסה שבעלי תולה בקרואטיה במלון הבוטיק הקטן שלנו…

בחורה עם מחשב נייד

זה שאני לא מצליחה לכתוב כל יום גם בארץ, זה בזכות עיסוקי הרבים, שאתמול כללו גם הרבה נהיגה ואם נוהגים – לא כותבים.
מתכוננים לסוף השבוע.
נפרדים מהאורחים של השבוע. אפילו אני, מרחוק. בווטסאפ, במייל או בהודעות פייסבוק ובוקינג. אני אחראית על התקשורת. דובי אחראי על זה שכולם יהיו מרוצים. ביום שלישי הגיעו 14 אורחים פולנים – 3 זוגות והרבה ילדים. ארוחת בוקר הם אכלו יחד ובהחלט אפשר לתת לדובי מדליה על האירגון והתוצאה.
באותו זמן…. אני אחראית על הבית בישראל – המזגן שפירפר, מתקן המים שמסרב להוציא מים חמים (מחאה על החום שבחוץ?), הפעוטות בקייטנה של יסמין, יום ההולדת המתקרב של נעמי וגם המשפחה של דובי – אמא שלו, אחותו, אחייניתו, בנותיו…. משפחה מורחבת ומורכבת יש לנו ועיסוקים – לא חסר.
אתמול הספקתי בנוסף גם להעביר שיעור יוגה, לספק בדיוור אישי, חבילה מכובדת של הספרים שלי, שהוזמנו כחלק מהחינוך לאיכות הסביבה,
לפגוש את הבת שלי בחניון אפלולי ומלא אדי דלק, כדי לבצע החלפת מזוודות מסתורית ואפילו לפגוש חברה טובה, בערב נדיר של שקט וסלט גדול.
בכל מקום מתרגשים, מסתקרנים ורוצים לשמוע עוד על כל מה שקורה בקרואטיה או סביב העניין ואני נהנית לשוב שוב ושוב ולספר. חיה מחדש את הנופים והריחות, הטעמים והמרחבים. ןמתגעגעת. לדובי ולבית, לגילויים החדשים כמו גם לדברים שכבר נחשבים מוכרים.
החמוצים מצנצנת החמוצים, שכבשתי, כבר מוכנים ודובי מחלק אותם לאורחים ולשכנים. עם השכנים זה כבר חלק מהתקשורת – והם מביאים לו בחזרה הפתעות ומטעמים. ובכלל, נרתמים לתרום ולעזור בכל עניין.
אני כבר מחכה שדובי יתפנה מכל האורחים כדי להקים את הסטודיו. מדמיינת איך ייראה עם הציוד, שהזמנתי. הסטודיו *שלי* ממש כמו שהבית הוא *שלי*.
הסטודיו יהיה ממש חלק מהגינה, מהנוף. השמיכות והכריות בו יהיו בצבעים רכים ובהירים. כבר עשינו הזמנה למזרונים, ספוגים וחגורות בצבעים זהים. ואם לא חשובים לכם הצבעים, אז לי הם מאאאד חשובים.
אני מדמיינת פינה קטנה לנרות וקטורת….
לפעמים כיף לשים מוזיקה שקטה בתנוחות המשקמות או בתנוחת המנוחה אבל בסטודיו בכפר, מוסיקה – לא צריך. בשביל זה יש ציפורים! ושקט.
טוב ,בתנאי שהשכנים לא יחליטו לכסח את העשב. העשב גדל כל כך מהר שבסוף השבוע כולם מתרוצצים עם מכשירי הכיסוח השונים שלהם… מטרטרים ומכסחים.
ואז שורפים. בקרואטיה אין תקנות נגד שריפת גזם או קרטונים או כל דבר. בעצם, אולי יש תקנות אבל אף אחד לא שומר עליהם אז אין לי מושג.
כשמתקיני המזגנים שלנו העלו באש את כל הארגזים, השקיות והקלקר אני רצתי לערימה כל פעם כדי "למיין את האשפה" להציל ולהוציא את מה שכל כך מסוכן לשרוף.
מזל שעל הנהרות שלהם הם משתדלים לשמור. לפחות , בשבילי.
ואם כבר באיכות הסביבה אני עוסקת, אז חינכתי את דובי לצמצם את השימוש במייבש הכביסה ולהיעזר בכוח השמש כל זמן שאפשר.לכן, מוטיב ה- לתלות כביסה / להוריד כביסה שולט אצלנו.
בתמונה – דובי תלה מגבות לבנות.
הרבה מגבות לבנות.

51