יומן קרואטיה – הספירה לאחור…עוד 3 ימים ושעה בערך

הגיגים על נתינה וקבלה, במסגרת תפקידי החדש כבעלת מלון קטן, חדרנית, אשת החצרן, מורה ליוגה ומגישת ארוחות בוקר…

בחורה עם מחשב נייד

כי רק היום קלטתי שאני צריכה להיות בשדה התעופה ב-7 בבוקר, שזה לצאת ב -5 וחצי שזה לקום ב-4 וחצי, שזה בכלל לא נחשב יום, מבחינת הספירה הנוכחית.
אבל, נעזוב את זה רגע, נחזור ליום שהיה.
כמו לקבל 100 בבחינת גמר! תעודת הצטיינות בלימודים! ככה זה הרגיש לנו היום לקבל 2 חוות דעת כאלה. ציון של 10 מתוך 10. זה חוץ מלהיפרד מאורחים בחיבוקים, זה חוץ מלקבל קריאות התפעלות, שכבר סיפרתי עליהן. כי זה מבטיח לנו את ההמשך. זה ציון פומבי במקום הכי בולט עבור מקום תיירותי, במקום הכי פעיל ונחשב.
ועוד הספקתי לשלב בין ארוחת בוקר מקסימה, שהוגשה לזוג איטלקי חמוד, בגינה, שיעור יוגה ל-2 אורחות אחרות בפינה אחרת של הגינה וכל השאר, נו…קטיף, אסיף, בציר, כביסה ומה לא….
ועכשיו, כמה הרהורים על א.נשים. על אורחות.ים. (כמו שהנחילה מירב מיכאלי) קראתי הבוקר מתכון לפאי ענבים. לא חשוב המתכון עצמו אלא ההקדמה. סיפרה של המתכונאית על אנשים שלוקחים ואנשים שנותנים. בראייה ברת קיימא, החשיבה על היקום. שיש את אלה שלוקחים מהיקום ומחרבים אותו ויש את אלו שלוקחים רק במידה, שתתן אחר כך בחזרה.
אז אנחנו מקום חדש. רשמית, פתחנו שערינו ב-1/7. בפועל לקח זמן עד שהגיעו אורחים, ככה בטפטוף, עד שהגענו לסופ"ש הזה שבניכר מסתיים מחר (לקרואטים יש בכלל עוד חופש, כי אתמול היה מעין יום עצמאות או יותר נכון, יום סיום המלחמה, העקובה מדם, ב-5/8/1995) ולאורחים המרובים של אוגוסט והרגע האחרון.
עד עכשיו זכינו. זכינו באורחים שנותנים. נותנים תחושה טובה, מחמאה, הערכה, התחשבות. עד עכשיו האורחים שלנו כיבו בעצמם את דוד המים החמים ואפילו השאירו מיטות מסודרות. השתמשו רק בפח אחד (יש שניים – בחדר ובחדרים הרחצה) כדי לא לבזבז ואת הסרט הזה, ששמים על מכסה האסלה, כדי שתדעו שהיא נקייה עבורכם הם שמו יפה בצד, כדי שנוכל להשתמש שוב. נשבעת לכם! אורחים שנזהרו לא ללכלך. צרפתים, קרואטים, גרמנים, רומנים, פולנים….אפילו התעקשו להוריד את הכלים אחרי ארוחת הבוקר…חלק מהם אפילו היו שוטפים כלים אם לא הייתי מתעקשת שהם בחופשה. אורחים. משלמים. אתמול הגיע זוג איטלקים. כלומר, הגיעו ממש במקרה 2 זוגות איטלקים, בלי שום קשר ביניהם. זוג אחד חביב, חייכן ועליז (דיגמנו בשמחה את ארוחת הבוקר, שהוגשה להם בגינה) ועוד זוג שלהפתעתנו הגיע עם ילד. הם לא הודיעו מראש אבל הביאו איתם מזרון. כלומר, אם לא צריך מיטה – הרי לא יצטרכו לשלם. אמרו שהוא בן שנתיים אבל שיחה פלטו שהוא בן שנתיים וחצי. עד גיל שנתיים – ממילא יתקבל כאן בחינם אבל מעל שנתיים – יצטרכו לשלם עליו חצי מחיר. טוב, מילא. אלא שהם מהלוקחים. לוקחים שתיה , מבקשים עוד משהו…מחסלים קנקן קפה, שמספיק ל-5 איש, לא מכבים את האור. משאירים מזגן דלוק (והיום היה סגריר ומעונן ועכשיו יורד גשם!! מי צריך להשאיר מזגן ביום כזה?!?!) מבקשים חלב לילד וגומרים חצי ליטר, שואלים אם יש יוגורט עם פירות (נתנו להם את מה שקנינו עבורנו) מבקשים עוד פירות, דלי לכביסה, נכנסים ויוצאים לוקחים….ולוקחים…. אנחנו עוד בשוק! ובאמת, שזה לא משנה לנו מבחינה כספית. כל האורחים האחרים אפילו לא רוצים שניתן להם את העודף, שמגיע להם. מתעקשים לתת לנו יותר ממה שביקשנו ורק הזוג הזה – לוקח. אנרגיות. ומעלה תהיות יקומיות כמו אלו שאני מעלה עכשיו. אני חושבת לעצמי – איך אני ? מהנותנים (אני מקווה) או מהלוקחים? והחברים שלי,המשפחה שלי, אפילו חברי הפייסבוק שלי – מי נותן לי אנרגיה ומי לוקח ומרוקן?
כרגע, אני מתמלאת אנרגיות טובות באמבטיה. שמחה שהספקתי גם לעבוד היום (ולא הספקתי הכל) , הספקתי לבלות זמן איכות עם דובי (בכל זאת, יום האהבה…) , הספקתי לצעוד שעה לאורך הנהר, הספקתי לארח חברה (טריה אבל טובה), הספקתי לכתוב ביומן שלי.
לילה טוב ושינה מתוקה.

3ג

3ב

3ד

3ה

3ו

3אא