יומן מסע פרק 8: פתאום אין לי זמן לכתוב בלוג

בחורה עם מחשב נייד

998568-130אז התחלתי את הבלוג לפני מה- 6 שבועות? והיה לי יותר מדי זמן פנוי ומעט מדי דברים שבאמת רציתי לעשות, בעיקר המון כביסה וענייני בית סוחטי מיץ. ואז החלטתי שאני פוצחת בקריירה מדהימה, ואת הפתיחה החגיגית עשיתי כאן. הבלוג אמנם לא התרומם מאז אבל כן התחלתי לעבוד (עדיין בתקופת ניסיון) בתור עוזרת מחקר, ואני עובדת גם בקייטנה- מה שבהחלט מביך אותי לומר אבל לפחות אני עובדת, ותכל'ס אני גם עושה את זה ממש טוב, ואז אני בבית מנסה לדחוס 10 שעות בשבוע של עבודה, מה שמתברר ככמעט בלתי אפשרי ביולי, ואולי בכלל בחיים, וחוצמזה מנסה להביא את הבית לידי גמר או לפחות לחצי הגמר.

הספקתי כבר לשכוח מהבלוג, מרוב שאני טרודה עסוקה ועמוסה. ברוך ה', רק דברים טובים. חוץ מהעבודה שהגשתי שזכתה לציון 47, ולמבחן שעשיתי שעבר ב-74, ואני שואלת את עצמי מה זה אומר שהציונים שלי היו עם אותם ספרות?

עובדת קשה גם על להבין שדברים לפעמים לוקחים זמממממן, ושככה זה, ולא להאיץ נרדמים ולא להקיץ ישנים ובעיקר לנשום עמוק ולהתפלל שהדברים המעצבנים שעוד לא גמורים בבית יסתדרו בקרוב.

אני גם ממש נחושה להיות אמא יותר טובה, אבל סיימתי את הערב כל כך עצבנית על הילדים שב-10 עדיין ביקשו בקשות, עד שבטעות דרכתי על הילדון היותר רגיש שלי ורק בגלל שהוא שכב על מזרון והרגל שלי התסבכה בסדין. בקיצור זאת היתה גם ההזדמנות שלו להתנקם בי על העצבנים שלי (אמא, תביא לי מים. פושרים. הכי פושרים שיש). אז גם יצאתי אמא גרועה.

אז עמוס, עמוס, אני לא נחמדה לזוגי ולאף אחד בעצם- אני רק עושה יצירות נחמדות בקייטנה אז הילדים שם למדו לחבב אותי.

סתם, אני ממש לא כל כך גרועה. פשוט בא לי להתמקד הרבה בדברים שחשובים לי ו/או עושים לי כיף, כמו לסדר מחדש את החדר שלנו בין 7-9 בערב, מה שמסביר למה הילדים הלכו לישון (שוב) ב10…