יומן מסע פרק 6: מה שצריך לקרות- יקרה.

בחורה עם מחשב נייד

איור ילדה

אז כתבתי בפוסט הקודם שהיתה לי קניה מורטת עצבים בחנות. והסיבה היא שלא היה לי שקל. גם לא בכרטיס אשראי ואפילו לא בצ'ק. בעולם כולו, לא היה לי שקל.

אם מישהו היה יודע שלפעמים לבת שלי יש יותר כסף ממני הוא לא היה מאמין. אני חושבת על זה שנותנים לי הלוואות וכספים רק על דעת זה שאני פשוט נראית מבוגרת, כלומר כמו מישהי אחראית שבטח כבר צברה נכסים. והבת שלי נראית כמו מתבגרת חיננית. אבל האמת היא שיש פעמים שאין לי שקל. וכזה היה המצב שגיליתי לתדהמתי לקראת סוף הקניה שלי בחנות, עם 2 הבנים לידי. כמובן שלא גיליתי להם את זה. נתתי צ'ק ואמרתי לעצמי שכשאגיע הביתה אפתור את זה איכשהו.

.אבל כשהגעתי הביתה לא היה לי פתרון, וחיכיתי עוד יום ועדיין לא היה לי פתרון, ואז החלטתי שכנראה לא יהיה לי פתרון והנחתי לזה. השארתי את זה לבורא עולם, אפילו לא דאגתי- כתוצאה מניסיון עבר עשיר כנראה. פשוט לא היה לי מה לעשות ולא היה טעם להיכנס לסרטים על זה, ואמרתי לעצמי שוב ושוב- כמו הרבה פעמים בחןדשים האחרונים- שמה שהקב'ה רוצה שיקרה, זה מה שיקרה. לא לסמוך על הכסף.

ואחרי שיחה עם זוגי שבו הבהרתי לו את המצב הכלכלי לאשורו, ואף הוא לא נלחץ יותר מדי- פלא ממש כי שנינו היינו בעבר נכנסים לסרטים- נכנסתי לחשבון באינטרנט כדי לראות אם הצ'ק כבר חזר ואם יש מה לעשות, והופס- המשכורות שלנו נכנסו שלושה ימים לפני הזמן, הצ'ק כנראה לא יחזור ואפילו לא ידע שהיה אמור לחזור, וכנראה שנצליח לצלוח עוד חודש עד שנתאפס על עצמנו או שיקרה נס אחר.

זה היה מדהים.

זה באמת היה מדהים.

מה שהקב'ה רוצה שיקרה- זה מה שיהיה. נקודה.

וכן, כל אדם צריך לפעול בעולם וזה וזה. אבל בסוף מה שה' יחליט זה מה שיהיה.

לילה טוב.