יומן מסע פרק 11: תקועים. בכמה משמע.

בחורה עם מחשב נייד

להוציא-פחות-כסף

אני רוצה כסף, והרבה.

אני רוצה כסף במידה כזו שאני אוציא את כרטיס האשראי ויותר לעולם לא אעשה חישובים לגבי ההוצאה הזו.

שאני ארצה משהו או אעשה איזה סדור וזאת בכלל לא תהיה שאלה. רציתי- קניתי. הצטרכתי- קניתי גם.

חופש כלכלי. עושר. מלא מלא כסף.

אני רוצה לשבור את מעגל העוני הפרטי שלי. מעגל שאומר שלהורים שלי היה קשה ותמיד היו בחרדה איך הם יסתדרו, ואני פשוט אימצתי את התפיסות האלה ושואבת את עצמי לתוך מעגלים של לחץ וחרדה.

אני רוצה לנהוג באוטו חדש יחסית, כייפי, ושיהיה לנו אוטו משפחתי לנסיעות משפחתיות. אוטו צעיר!!! המכונית שיש לנו למשפחה היא דווקא אחלה מכונית, למרות גילה המתקדם (היא בגיל של האנשים שאני עובד איתם בבית הספר), ואם רק היה לי הכסף לטפל בה ולעשות לה טסט (לכן התקועים) לא היו לי תלונות. ובנוסף אוטו צעיר יותר וכייפי לנסיעות של זוגי ושלי.

אני רוצה שאף אחד לא יוכל לפחיד אותי שהוא לא יסיים א העבודות אצלנו בבית. כל דבר שא גמור בבית- אני פשוט אשלם למישהו אחר שיעשה את זה. ואם זה יוציא למישהו שם רע- אז זאת תהיה בעיה שלו.

אני רוצה שכסף לא יהיה בכלל אישו. שפשוט יהיה, בחשבון הבנק ובארנק וגם בארון ליתר ביטחון.

כסף כסף כסף, אני רוצה כסף. הרבה הרבה הרבה.

אני רוצה להשקיע את הפינישים האחרונים בבית, שיהיה גמור.

אני רוצה לקנות לילדים כל מה שהם צריכים בלי להסס אפילו לרגע.

אני רוצה לארח בכיף, לתת צדקה ביד רחבה, לדעת שאני יכולה להיות מקור משען לאחרים.

אני רוצה שלהורים שלי תהיה אפשרות לחגוג על הכסף שלהם.

אני רוצה להיות רגועה בתחום הפיזי הכלכלי, כדי להתרכז בחיים משמעותיים יותר עבורי ועבור המשפחה.

אלוהים היקר, אנא תן לנו כסף בדליים, בכמות אדירה, שאפסיק כבר להתעסק עם זה.

אני.