אבא שלי אמר לי פעם, לא ממש כזה מפעם, שאין טעם שאני אבזבז זמן ו/או כסף על יציאה לחופשה כי הראש שלי כל הזמן עובד ממילא.
כנראה שהוא מכיר אותי האיש הזה.
מאז שהייתי ילדה, מאז שאני זוכרת את עצמי , המחשבות בראשי התרוצצו כל הזמן.
כל סיטואציה או מראה שהייתה, בין אם בחיי האישיים או בחיי הקרובים אליי או שנחשפתי אליה דרך התקשורת( טלויזיה, עיתונות) או שקרתה לאדם זר שאינני מכירה בקצה השני של העולם- הייתה מתרוצצת בראשי לזמן שאיננו מוגבל מראש.
היום- אני מרגישה שאני יכולה לדמות את המחשבות המתרוצצות בראשי כמו דיסקית בשולחן הוקי אויר, עוברות בין חלק אחד במוח לחלק השני, דרך עיבוד התחושה, רגשות שמתפתחים כלפיה עד מחשבה איך אני הולכת לממש אותה ועוד ועוד ועוד.
***
במפגש האחרון שלי עם עידית, אחרון במסגרת הסדנה, אבל מבחינתי כזה שרק סימן פתח לכך שכל מפגש שיהיה בהמשך יהיה באחריות שלי מלאה החל משלב היוזמה ועד הביצוע, היא הקשיבה לי-
ואני- אני דיברתי ודיברתי ודיברתי ומשפט אחד שהיא אמרה לי נחקק בראשי- תתעסקי בך, תחשבי עלייך.
עכשיו- שלא חלילה משתמע מהכתוב שאני לא חושבת על עצמי, כי אני כן, אבל אני חושבת על עצמי וגם על כל מי שעומד מלפניי ומאחורי ומסביבי הוא והיא והם.
***
לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, אני מתחילה לאט לאט בסיכומים אחורה-
כאשר השנה האחרונה הייתה ללא צל של ספק אחת המשמעותיות בחיי יש לומר אולי המאתגרות בחיי רוצה לומר מה נסגר עם השנה שעברה ?
המון אחריות, ה-מ-ו-ן, והרבה הרבה הרבה דאגה.
אז מה השתנה השנה הזאת מכל השנים?
ביום בהיר אחד בתחילת החורף הפכתי ממנהלת משאבי אנוש שבשיא ניהלה ארגון של 70 עובדים בתפוצה גלובלית לאחת שמנהלת עוד ועוד ועוד.
מרווקה פלוס כלב שלא פעם ולא פעמיים מסתכל עליי זה ההולך על ארבע במבט של -את יודעת שאני יכול לרדת למטה לבד לטיול אבל זה אסור על פי חוק ואת תקבלי את העונש, ל-חברה של אבא, לזאת שצריכה לזכור שחוץ ממנה וממנו -יש שם ילדים- שהיו לפניי ותמיד יהיו שם כחלק מהזוגיות שלנו.
עכשיו- שלא חלילה משתמע שאני מתלוננת, אני נותנת לעצמי מדי פעם מעין טפיחה על השכם, על כך שלמרות כמות העובדים המתרחבת וגדלה, ניסיתי לשמור על קשר קרוב עם כמה שיותר מהם, לגלות רגישות וגם סמכות במידת הצורך, לקרוא צרכים ותחושות ובעיקר לא לאבד את מי שאני- את היוזמה והעקשנות שלי( ראית אבא?זה לבסוף השתלם:-)
עכשיו- שלא תבינו לא נכון- אני מקבלת חיבוקים, נשיקות וקפיצות( לעיתים ללא הודעה מוקדמת) ובקשות לשק קמח ו-רעות, אני אוהב אותך( ללא הודעה מוקדמת גם כן) ואיזו קבוצה את מעדיפה בכדורגל ולמה לא מסי/רונלדו וחבריהם, וחוויות וטיולים בשבת מוקדם( מוקדם) בבוקר.
ואני- אני לא מאבדת את ההקשבה והסבלנות שלי והאמפתיה גם כשבחוץ 40 מעלות בצל ויש לפחות (לפחות)ילד אחד בסביבה שצריך עזרה/יש לו בדיוק שאלה/נעלם מטווח העין שלך ועוד ועוד.
אז אני שם- לפעמים הרבה הרבה מעבר לשעות העבודה, ואני גם שם, כשאני רוצה וכשאני צריכה וכשצריכים אותי.
אבל איפה אני?
עכשיו- מתוך היכרות של פעמיים ח"י שנים עם הנפש הפועלת ( קרי-אני)שגם אם אסע למדינה ממש רחוקה וממש זרה , כנראה שהמחשבות שלי ייצאו ביחד איתי את גבולות הארץ ללא החתמת דרכון, החלטתי עדיין לקחת חופשה.
במקרה הספציפי הזה – אין צורך לארוז מזוודה, גם ההולך על ארבע יכול לנשום לרווחה, אני נשארת כאן, אני פשוט לוקחת חופשה, לא ארוכה ולא קצרה, חופשה מהמחשבות, כי גם הגוף שלי צועק -די כבר.
זאת כנראה תהיה אחת החופשות המאתגרות בחיי, אבל לפעמים בחיים צריך להחליט ש-
יצאתי להפסקה- תכף אשוב.
מודה שאוהבת את כולכם אבל-
עכשיו אני,
כי הייתי מוכרח(ה)
חופשה נעימה
