יומן מסע – לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב

בחורה עם מחשב נייד

בשבועות האחרונים אני פשוט לא מרגישה טוב.

זה מרגיש לי כבר פזמון חוזר, שחוק, כזה שאני כבר לא יכולה לשמוע יותר.

זה התחיל מדלקת נוספת בגרון, שהמשיכה לצרידות נוראית, ובהמשך זה הרגיש שהבטן מתהפכת לי כמו מערבל בטון והראש כבד לי והכול פשוט לא מסתדר.

יהיו כאלו שיגידו שזה לחץ, שאני עובדת קשה מדי ומסביב לשעון, שאני מתעסקת ביותר מדי דברים בו זמנית, שתוך חצי שנה פתאם נהיו לי כל כך הרבה תחומי אחריות בעבודה, ופתאם מרווקה עם כלב הפכתי להיות בת זוג של גרוש עם מלא ילדים שחושבת ועושה ודואגת ומתכננת ופועלת ו……

הם צודקים. חיי היו קלים יותר והרבה פחות עמוסים לפני שנה. שלא לדבר על כך שהיו לי את הסיגריות:-)

אבל אני החלטתי להתנקות. ולכן נאלצתי לוותר על ההנאה הכי גדולה עבורי. על רגעי השקט שהדבר הקטן הזה והכל כך מסוכן הזה העניק לי כל כך הרבה שנים.

לפני שנה שמעתי על דבר נפלא שנקרא -דיטוקס. ניקוי רעלים. מה שאומר שאין גלוטן ואין מוצרי חלב ואין סוכר לבן. אבל יש המון ירקות וחלבונים וחלב שקדים- ואתה תוך שבוע מוריד כמה קילוגרמים והגוף מצטמק ויש יותר אנרגיה וכל הכאבים נעלמים.

מה שמצחיק שלפני שנה כשעשיתי ניקוי רעלים של שלושה שבועות עישנתי – כך שמצד אחד ניסיתי לדאוג לעצמי ומנגד הכנסתי כמויות של רעל (וכנראה יותר מהרגיל כדי לפצות ).

השבוע אמרתי לבובה שלי שאצלי בחיים אני תמיד צריכה לתקן בדיעבד. ככה גם עכשיו. אחרי שפיציתי בחודשים האחרונים עם גלוטן( בכמויות) וסוכרים( כולל סוכריות על מקל כאילו הייתי ילדה בגן) בשל הפסקת העישון, עכשיו הגיע הרגע להתנקות.

במסגרת הסדנה של עידית תמיר, אנחנו עסוקות מאוד בנושא הניקיון הפיזי. אין שתייה אצלה שהיא לא מים( עם מלא דברים טובים בפנים שאני אימצתי לביתי שלי), עם פירות וירקות חתוכים( שאני מודה שאני מאוד עצלנית בנושא אבל מנגד- יש משהו בפרי או ירק חתוך שהם פשוט יותר טעימים).

אבל יש גם הרבה חיבור לגוף שלנו, למה שיש עכשיו, לא למה שהיה בעבר או למה שיהיה בעתיד( וכידוע – היא מלכת הורוד, כך שהיא כל כך מאמינה בטוב שלפעמים מתחשק לי שהיא תשתעל לכיווני ושאני אידבק רק קצת באופטימיות שלה).

תראו אותי. וגם את הילה. ואם אתם גרים בתל אביב- ומחפשים מדריכת פילאטיס שתגיע אליכם הביתה. זאת היא. Hila Atia
תראו אותי. וגם את הילה.
ואם אתם גרים בתל אביב- ומחפשים מדריכת פילאטיס שתגיע אליכם הביתה. זאת היא. Hila Atia

הרבה זמן שלא עשיתי פילאטיס. התחלתי להנות מהגוף שלי נטול הסיגריות ועם הריאות המתמלאות מחדש באויר ולא ברעלנים מסרטנים, כך שחזרתי לתחביב ישן של הריצה ששכחתי כבר כמה זה כיף. מה גם שעם כל העומס הזה שנוצר לי בחיים, פשוט לא הייתי מצליחה להגיע בזמן לשיעורים. כך שויתרתי כבר מראש על להירשם לכל סטודיו שיש.

עידית מזכירה לי כמה יש בי. כמה יכולות. כמה אנרגיה. כמה טוב. וכמה יש לעולם הזה להציע לי ואני פשוט צריכה לקטוף או לחבק.

כשהתחלנו את הסדנה- היא כל הזמן ביקשה לצלם אותי כדי שיהיה תיעוד לתהליך. ואני- כידוע- שונאת פרסום ידועה או להצטלם, או לחייך למצלמה או גם וגם וגם.

עם הזמן- התרככתי. החלטתי שאני אזרום איתה. אפילו עשיתי פוזות למצלמה. בתמונה הזאת- אני פשוט אני. נטולת פילטרים, עם קצת קמטוטים בצידי העיניים שמראים שעברתי משהו אחד או יותר בחיים האלו.

אבל באופן מפתיע- אני אוהבת את התמונה הזו. את החיוך. את העובדה שהשמש הקיצית משתקפת בכל נקודת חן שיש לי בפנים או בגוף. והעובדה שעדיין- אני נראית צעירה יותר ממה שאני מרגישה שאני.

הכי אני.
הכי אני.

בובה שלי הוא חובב מושבע של מוסיקת אייטיז בואך דפש מוד וא-הא.

אני חובבת מושבעת של בובה- אבל פחות הכרתי את המוזיקה הזו עד אז.

מה גם שרוב שנות השמונים עוד הייתי צעירה מדי ופחות חשופה למוזיקה בינלאומית ויותר למוזיקת פסטיגלים.

עם הזמן, ועם שעות רבות מספור שהמוזיקה הזו התנגנה מסביבי- התחלתי לזהות שירים לבד.

יש שיר אחד- שגורם לי להתרגש כל פעם מחדש כשאני שומעת אותו-כי אני תמיד נזכרת למה אני אוהבת את בובה ויותר מזה- למה אני אוהבת אותו יותר כשהוא שומע את המוזיקה הזאת- ומוכנה לנסוע איתו להופעות לאן שצריך- הוא רואה את ההופעה- ואני – אני רואה אותו- אמיתי, כמו שכולם צריכים לראות אותו- שמח ומאושר, מחייך מאוזן לאוזן ושר בקולי קולות( גם את הגבוהים וגם את הנמוכים…..)

Clean

The cleanest I've been

An end to the tears

And the in-between years

and the troubles I've seen

Now that I'm clean

 

אז אני ממשיכה להתנקות. כי מגיע לי להיות בריאה מבפנים ומבחוץ.

 

רעות שושן
ההורים שלי לא זוכרים מתי התחלתי ללכת- אבל לעולם לא ישכחו את הרגע שבו התחלתי לדבר. אוהבת את המקצוע שבחרתי ובעיקר אוהבת לכתוב ולקרוא ולדבר - מילים מילים מילים. רווקה בזוגיות נהדרת פלוס כלב.