יום של שגרה..

לפעמים אני קמה בבוקר והשעה הראשונה מרמזת לי על סוג היום שאני הולכת לעבור היום. יש ימים שאני שמחה שיצרתי, יש כאלה שטוב יותר להשאר מתחת לשמיכה ויש כאלה שלא יכולתי לגבש דעה…..מי שמכיר/ה את הימים האלה , הבלתי מוגדרים – אולי יעשה עבורי מקצה שיפורים…..ב**שנה שעברה** הייתי אופטימית ומנותקת מהמציאות גם יחד….חשבתי שאולי אני אשתנה. לא אני ולא הדברים השתנו. עברה שנה … .מסקנה: זו אני !!

בחורה עם מחשב נייד

נדמה לי שאני שומעת את הטלפון מצלצל שם ברקע…איך זה יכול להיות? כבר בוקר? באלגנטיות אני מתעלמת מהטלפון ומנסה לבדוק מה שעה ואם השמש כבר באיזור. מסתבר שכן – רק שהטלפון הוא שהוא הודיע לי שאנחנו באיזור הבוקר. מילא, גם זו צורה להתעורר. צורה מצוקתית – אבל סוג של בוקר שעושה סימנים שלא מתחיל כמו שאני אוהבת….לאט, עם כוס קפה.
הטלפון ממשיך להטריד אותי שוב והפעם הצליל כבר מצליח לעצבן אותי , במצב של ערנות אני מתעצבנת הרבה יותר מהר ובאוקטבות הרבה יותר גבוהות. כן…אני נוהמת לטלפון. כאן מתחיל דיאלוג די צפוי (מי מתקשר בשעות כאלה? רק כאלה ששייכים למסגרת סידורים…להזכיר להחזיר ספר לספריה, לקחת בדיקה…ו-כמובן לא לשכוח לבקר בבנק). ההתעניינות בשלומי תמיד מעלה אצלי את מפלס חוסר הוודאות ואני ישר מתחילה להריץ במהירות את מי או מה לא עשיתי בזמן האחרון.
עדיפות ראשונה תמיד תהייה ציפי / רותי / שלומי מהבנק. מה שלומך שואלת רותי. נהדר אני עונה לה, חוץ מהעובדה שאני שונאת שמעירים אותי – אני אוהבת להתעורר באופן טבעי. בוקר? מה – כבר אמצע היום…נו, כאן התחלת ההטפה עד כמה אני מפסידה שאני מתעוררת בשעות כאלה. מקסים בעיניי שהבנק דואג לשעון הביולוגי ולעיסוקים שלי. יוצא מן הכלל – כנראה שירות חדש שהבנק מנהיג ועדיין לא ידעתי עליו. שיהיה . צריך הרי לשלם לעוד פקיד בנק.
את יודעת היא לוחשת / אומרת לי: ב…..מסתיים הפק"מ /מק"מ שלך – אולי תפתחי תוכנית חסכון? עכשיו את ממש מפסידה כסף, הריבית היא כמעט אפסית. וואלה את צודקת אני עונה לה (סביר להניח שכן) – אבל מן הסתם אני גם יודעת למה אני עושה את זה. תודה שהזכרת לי, באמת, שירות נהדר ואני שמחה שאתם עוקבים אחרי החשבון שלי. כל הכבוד. סתם ככה על הדרך : תגידי רותי – אם החשבון שלי היה במינוס גם היית מתקשרת לספר לי על תוכנית חסכון וריביות קצת יותר גבוהות? או שהבנק פשוט נחמד אליי באופן אישי? רותי חייכה בסוג של מבוכה (מה לעזאזל אני רוצה ממנה – מסכנה, היא סך הכל רצתה להזכיר ולהציע….למה אני יורדת לחייה? אין סיבה).
הספקתי לשתות בינתיים את האספרסו, לקרוא את הכותרת בעיתון ולהתחיל לרחם על עצמי קצת בגלל המטלות של היום. זה לא שאני לא חושבת שצריך לעשות דברים אבל יש ימים שאני מפנטזת שהדברים ייעשו מעליהם או שיופיע איזה קוסם שייעשה את הדברים מעליהם. היום, זה לא יום הקסמים הזה מסתבר.
עד עכשיו בוקר יחסית שיגרתי ונורמלי עם קיטורים שבירים ו….הפעמון בדלת מצלצל. למה ריבונו? אתה לא חושב שזה כבר מוגזם? מילא טלפון בשעה שאני מקטרת עליה (שעה נורמלית לכל בני האדם…), אבל אורחים בשעה הזויה כזו כשרוב האנשים שאני מכירה אין להם מה לחפש כאן וגם סביר להניח שהם עסוקים דיים כדי לא להופיע כאן, ובטח שלא בהפתעה…
מכיוון שהשעה הייתה מוזרה ואף אחד לא הודיע לי שהוא עומד להופיע הרגשתי חרדה קלה וכל תסריטי האימה בקשר לגנבים או אלוהים יודע מה – הולכים להופיע. אולי מישהו בודק אם נמצאים בבית כדי שיידע אם אפשר לפרוץ ואולי…וכל שאר התסריטים ההזויים שקיימים.
בכל זאת, הסקרנות הרגה את החתול וכנראה גם אותי ואני פותחת את הדלת כדי למצוא שם דמות של אדם עם שיירים של בגדים וביד אני כבר רואה את פנקס התרומות. אולי זו הנאיביות, אולי זו הציניות, אולי תחושת המיאוס ואולי ….אני כבר לא יודעת מה – אבל לא הייתה בי רבע גרם של סבלנות לשמוע את הסיפור הפרטי שלו ולתרום עבור האלכוהול או הסמים שהוא רוצה לצרוך.
נכון, בסיטואציות כאלה תמיד תשאר אצלי רמת הספק הנמוך שאולי פיקששתי מישהו שבאמת היה נזקק וצריך, אבל אותה קבוצה של אלכוהוליסטים וצורכי הסמים למיניהם הפכו אותי ואני בטוחה שיש כאלה שבאמת נזקקים ואני מצרה על כך שאני לא תורמת לחלקם ב"זכות"  אותם צדיקים שגורמים לי לחשוב בטעות שהם כולם אותו דבר. אין ספק שזה גורם לי להרגיש רע עם עצמי, ותחושת האשם וייסורי המצפון הפולניים רק תופסים תאוצה – אמרתי לכם שיהיה חרא של יום, זוכרים ??
אבל בתוך איכס לפעמים מסתתר לו ממתק קטן ובאותו יום רק ריבונו ואני יודעים כמה הייתי זקוקה לאותו ממתק. לאודליה. בדרך לפגוש את רותי מהבנק לשמוע על תוכנית החסכון ולצעוק עליה בענייני הריבית (אז מה אם היא לא אשמה?) היה כייף לפגוש את אודליה ככה סתם באמצע היום אחרי שמונה שנים (!!!). כן, לפעמים נסתרות דרכי הגורל אבל מגיעות בזמן הנכון.
על המקום ובאותה דקה בדיוק לפני מה נשמע ואת מי ראית/שמעת ומי התגרש / התחתן – פתחנו יומנים וקבענו במסעדה כדי להשלים חסכים גם אישיים וגם כללים לאנשים משותפים לשתינו.
לפעמים צריך ממתק אחד כדי לכפר על יום שהתחיל בצורה מאד לא מבטיחה, אבל כמו תמיד "אלוהים בפרטים הקטנים"  ואודליה הייתה פרט ענק ביום ההוא ופתאום הוא הפך להרבה יותר מסביר. רותי מהבנק הפכה לאדם שיגרתי של מעקב אחרי חשבון וייעוץ, אותו איש שבקש תרומה – הפך להיות נחלת ההיסטוריה ואודליה הפכה אותו ליום מחוייך – יום של ממתק.
אהה….אחר הצהריים – צריך לקפוץ לקחת את השעון מתיקון (אולי מחר?), נשבעתי שהיום אני אלך לעשות צבע בשיער……אין לי סבלנות, יחכה למחר או מחרתיים והפעילות האחרונה שתסגור לי את היום…..יוגה. שיעור יוגה אחד שיעזור לי להחזיר את עצמי את שיווי המשקל ואת השקט לנשמה.
יוגה – תודה  ועכשיו אפשר להכנס לעולם הרוגע ושווי המשקל הנפשי. יוגה – נשמתי עמוק ופתחתי את הדלת לנשמה ולעצמי.