החיים מורכבים. הם גם וגם. חיים כשהמוות מזנב בהם. כך שאחרי זיכרון הזוועות של מיידנק, ביום הרביעי למסע נרגענו קצת עם סיור בעיר אירופאית עתיקה, כשעדיין באוזנייה איז׳ו המשיך להרביץ בנו שואה.
קראקוב הייתה עיר הבירה של פולין עד שנת 1596. אין לה את קצב החיים של וורשה, קראקוב היא יותר הלב התרבותי של פולין, הרבה מוזיאונים ותיאטראות. ואפרופו אירוויזיון, היא כמעט עיר הבירה של הקהילה הלהט״בית באירופה.
העיר לא הוחרבה לחלוטין במלחמה ולכן שימרה את עצמה ואנחנו כמעט יכולים לחוש בה את פולין של המאות ה-19׳-20׳, דרך המבנים והרחובות שלה.
התחלנו את היום בעיר העתיקה של קראקוב. הרובע היהודי של קראקוב נקרא קז׳נאש עש המלך. המלך רצה שיהודים יגיעו לפה והם מתיישבים ליד המלך.
נכנסנו לבית הכנסת העתיק של העיר. מקום גדול ומרשים מאוד. יהודים התפללו פה עד למלחמת העולם השנייה. הוא שרד בגלל שהגרמנים הפכו את המקום למחסן. כיום בית הכנסת משמש כמוזיאון.
עברנו גם דרך בית הכנסת החדש (העתיק) של קראקוב מתקופת הרמ״א, כותב השולחן ערוך. מתחם המשלב מגורים, בית כנסת מקווה וישיבה. ישיבה קטנה ואיכותית של תלמידי חכמים. כל תלמיד שיצא מפה הפך להיות רב גדול. בית הכנסת צנוע וקטן ביחס לבית הכנסת העתיק אך כיום הוא חשוב ממנו.
לאחר מכן נכנסנו לבית העלמין היהודי החדש, שגם הוא עתיק ובו קבורים רבנים.
משם המשכנו לבית כנסת מהמאה ה 19׳, שנבנה בסגנון כנסיה ושוחזר עי סטודנטים לאומנות. היה להם חשוב לשחזר את המבנה מתוך הבנה שחיו פה יהודים במשך 600 שנה והם חלק מהותי מההסטוריה של קראקוב. בית הכנסת נבנה עי יהודים משכילים מתבוללים שרצו לשמור על יהדותם בחברה מודרנית בהמשך לתפיסתו של מנדלסון ״היה יהודי בביתך ואדם בצאתך״.
בית הכנסת שורד את המלחמה כי גם אותו הגרמנים הופכים למחסן ולאורווה.
מעבר לנהר הויסלה נמצא הגטו אליו הועברו יהודי קראקוב. גטו רובע פודגוז׳ה שבמרכזו כיכר השילוחים.
כיכר גדולה עליה מפוזרים כיסאות גבוהים. הפולנים הסבו את הכיכר לכיכר גיבורי הגטו. מכיוון שמכאן היו הגירושים, הפכו את הכיכר לאנדרטה של כיסאות בודדים מוגבהים. אנשים גורשו מכאן ומה שנשאר זה הכיסאות הבודדים. בלי אנשים. אין. ריק.
באוקטובר 42׳ מתחיל הגירוש של יהודי גטו קראקוב. יהודים מובלים אל כיכר השילוחים שממנה מגורשים למחנה ההשמדה בלז׳ץ. ובמרץ 43׳ מגורשים יתר יהודי קראקוב לפלשוב.
הגטו מחזיק מעמד כמעט שנתיים עד שמתחיל מבצע ריינה. המקום מוקף בגדר תיל ומי שעד למה שקורה בגירוש זה רוקח בית מרקחת שממוקם ממש מעבר לכיכר ומתעד את כל מה שרואות עיניו דרך וילון בית המרקחת.
כשהרוקח חוזר בערבים לביתו שמחוץ לחומות הגטו, הפולנים שואלים אותו למה היהודים עיוורים ולא נותנים דין וחשבון למה שמצפה להם? למה באו לכיכר? מדוע הביאו מזוודות? מדוע הובלו כצאן לטווח?! הם הפולנים לא היו נותנים לזה להתרחש.
אך הרוקח ידע את האמת, כי הגרמנים איימו בעונשים קולקטיביים, השלו את היהודים, שיטו בהם ויצרו סיטואציה בה היהודים ידעו שכל פעולה שהם יעשו תשפיע על הקהילה כולה.
לאט לאט מוקמת תנועת מרד, תנועת התנגדות. הם מקימים את מחתרת ״החלוץ הלוחם״ במטרה להציל את בני הנוער. דור העתיד. הם מוציאים כמה שיותר בני נוער מהגטו לסלובקיה והונגריה עם תעודות מזויפות.
אחרי הגירוש הגדול הם מחליטים,בנים ובנות, לצאת לפעולת מרד אקטיבית. חלק מתו, חלק בורחים וחלק נתפסים.
איז׳ו מסביר למה זה לא פשוט להיות מורד ולמה לא כל אחד יכול. צריך להיות טיפוס.
המורדים נלחמו על מורשת. על עתיד. כדי שהדורות הבאים יוכלו להרים את הראש. כשהם הלכו אל מותם הם ידעו שלא יהיו להם ילדים ונכדים. איז׳ו מסביר כי הילדים והנכדים שלנו הם שלהם. הם נלחמו בשביל המורשת שלנו ולכן אנחנו פה. זה מהות המסע שלנו.
את זעקתם אנו שומעים בכיכר הזו.
הגענו לאנדרטת פלאשוב.
בדומה לאנדרטה בכניסה למיידנק גם כאן צעדנו אל עבר אנדרטה הניצבת מעלה. טיפסנו לכיוונה בראש מורם.
אנדרטה של 5 אנשים עומדים במחנה ריכוז. עם 6 ידיים. סימן ל 6 מיליון? סימן ל 6 שנות כיבוש פולין…? הידיים במצב של אחת שמוטה והשנייה מאוגרפת. איז׳ו מסביר כי האסיר במחנה נמצא במצב משתק של זעם וייאוש בו זמנית, כך שלא קורה כלום. קיפאון. הראשים מורכנים. עליהם מסה של אבן היושבת עליהם. ובקו הלב שבר.
בצד השני של האנדרטה כתוב ״כבוד למעונים ולמרצחים עי ההיטלריים רוצחי העמים בשנים 1943-1945״.
במחנה העבודה היו פולנים ויהודים. עברו בו 100-120 אלף יהודים. 10 אלף נרצחו במחנה וחלקם הועברו לאושוויץ. בעמדת האנדרטה יהודים הוצאו להורג.
איז׳ו מספר לנו על סדר פסח שנערך במחנה פלשוב ועל חתונה ששני יהודים אוהבים קיימו במחנה העבודה. היו שם חיים.
גם באנדרטה זו אנחנו לא רואים עקבות יהודיים, רק באבן-אנדרטה צדדית שהוקמה בשנת 2000 מוזכרים היהודים.
איז׳ו מספר על רצח בירי של האסירים במחנה ומסביר כי ההבדל בין יהודי שנורה למוות לפולני הוא שהיהודי לפני המוות אמר שמע ישראל והפולני הצטלב.
מרד.
בכל 20,000 המחנות שהיו באירופה במהלך מלחמת העולם השנייה, לא פרץ מרד מלבד בסוביבור, טרבלינקה ואושוויץ.
חסידי אומות עולם.
היו רק 27,000 חסידי אומות עולם אל מול מיליונים שעמדו מהצד. הרבה פעמים איז׳ו אומר שאנו תוקפים את הפולנים כדי שנוכל להמשיך ולטייל בשאר אירופה. נוח לנו לשנוא את הפולנים. אך הוא מקשה ותוהה בקול רם איך אנשים שהיו לוחמי חופש כמו הפולנים יכלו לעשות דבר כזה בתוך ארצם. לטענתו הפולנים עדיין לא הגיעו לשלב ההבנה שהם צריכים להתייסר על זה.
עמדנו דקת דומייה לקורבנות פלשוב הפולנים של קראקוב.
לסיום איז׳ו הזמין אותנו להדליק נר זיכרון לזכר קורבנות פלשוב והקריא קטע עדות מתוך הספר ׳הסנה הבוער׳ של אסיר המחנה שמספרו היה 36045, בגימטריה זה 18-חי. שמו של האסיר שהיה על סף מוות הוא הנרי צבי צימרמן. לימים כיהן כסגן יור הכנסת. היה שגריר ישראל בניו זילנד. גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי.
נשות המשלחת הדליקו נר זיכרון. יהונתן אמר קדיש, עמדנו דקת דומיה ושרנו את שירת התקווה.
היום, התשעה במאי, הוא היום בו חתמה גרמניה עם ברית המועצות על כתב כניעה. עלינו לזכור כי מי שניצח את היטלר והקריב קורבנות אלו הרוסים. בזכותם יצאנו לחירות. הגר פרידמן, חברת המשלחת, ריגשה את כולנו כשסיפרה על סבה שהיה חייל סובייטי במלחמת העולם השנייה שנילחם לשחרור גרמניה הנאצית.
מחר אושוויץ, בירקנאו