יום יום
אני מסתכלת על שדרת עצי האגוז
שמלבבת כל כך את סביבות
ההכרה שלי.
לעיתים,
אני מדמיינת לי
את רגע הלידה שלי
כשפרצתי החוצה מתוך השילייה
וירדתי לעולמנו
ואיני יודעת
אם ברגע זה ממש
היו עצי האגוז
נבטים קטנים או עצים ממש.
אני רוצה לכרות אתם ברית של ידידות
אני רוצה לאסוף את כל האגוזים
בתוך השילייה שלי
ולהעניק להם את התודעה
שהעניקה לי זו.
אני מביטה בהם
ונושאת את המראה
כמו אותם שנושאים בפיהם
שמות של קדושים
ואני רוצה שלבי יהיה מכניס אורחים
לב של אושפיזין
לשדרת עצי האגוזים
הניבטים אלי
ואעלה אתם במעלות קדושים
ואבוא אליהם בבקרים
ואשב תחתם
ונזכור
אני והם
את כל אבותינו הנעלים
שישבו פה
באותה אדמת אבות
ויחד נחגוג פה
עם האיילים
ויעלות החן
ומטע התירס השכן
עם הרוח הנושבת מהשמש
עם "פראי אדם" קדמונים
שהיו פה
את קולו של הגורל הטוב
את קולה של הנפש
המחפשת לטעום פעם נוספת
מהרטיבות
של השילייה עצמה.
יום יום אני משקה בעיניי את שדרת עצי האגוז – ריקי שחם
