יום השואה וההורמונלים

בחורה עם מחשב נייד

הדיבורים על יום השואה מתחילים אצלינו הרבה זמן לפני…. תמיד אני מתחילה לספר על הטקס שמכינים בבית הספר שלי, וגם הם…. מאז שההורמונלי הגדול כבר סיים את התואר הוא מקפיד ללכת לטקס יום השואה שנערך באנדרטה בראשון עם חברים. הצעיר יותר משלם את חובו בטקס שנערך בבית הספר.
מזה שנים היה לנו מנהג, בצהרי יום שואה ללכת לאנדרטה ולסייר שם ולדבר…. אחרי שהגדול עבר את המסע לפולין הכל נעשה משמעותי יותר עבורו. בעקבותיו אני נסעתי למסע, עם תלמידי, לפולין. ואכן- זו חוויה משמעותית. לא חושבת שהייתי הופכת את זה לתחביב, כמו שעשו חלק מחבריי, שנוסעים עם משלחת אחרי משלחת לשם…. אבל להיות שם, ולעבור את המסע פעם אחת- זו חובה.
הצעיר יותר החליט לא לנסוע למסע, ברגע האחרון. כמה שניסיתי לשכנע, כמה שאחיו ניסע לשכנע- הוא סירב. לדעתי הוא הפסיד, אבל- מי יודע?
השנה היתה קצת שונה. תוך כדי הטירוף בו אני עובדת, ויתרתי מראש על הנסיעה לאנדרטה ובעצם לא עשינו יחד. עם זאת כולנו השתתפנו בטקסים (כל אחד במקום אחר). אני מצרה על כך, בדיעבד ברור לי שזה חלק חשוב מיום השואה. הרגעים האלה בהם כל אחד מדבר ומשתף בנושא…
עלתה מחשבה בראשי (וזה לא קל…): האם כל הטקסים האלה שאנו רואים- האם הם באמת נכונים? האם לא הגיע הזמן לעשות דיון אמיתי לגבי כל אותם טקסים ולעשות אולי את הדברים אחרת? אני יודעת שיש מקומות בהם מציינים את יום השואה בצורות שונות, אך בגדול, בבתי הספר- הטקס חוזר על עצמו שנה אחרי שנה…
אולי הטקסים צריכים להיות פחות ייצוגיים ויותר לימודיים? אולי חוויתיים? לא ממש יודעת. ובכלל ….

oritlahav
אמא לשני בנים מקסימים, אמא מאמצת ללוסי החתולה שלי... אוהבת יופי ועוד יותר תכשיטים, שונאת בשר, אוהבת פרחים והמון ירוק, מעריכה יצירתיות מכל סוג....