זוכרת את עצמי בתור ילדה, חוזרת הביתה בהתרגשות רבה ביום האם.
לב ענק מנייר עטף את קצות אצבעותיי הקטנות, וברכה גדולה שכתבתי וציירתי לאמא שלי.
לדעתי, אם אפשפש בבית של הורי אולי אמצא את זה.
איפה הימים האלה?…
יום האם הפך ליום המשפחה.
יסלחו לי כל האבות הנהדרים, שמגדלים את הילדים לתפארת ולא יסלחו לי אותם אבות גרושים, שמתחמקים מהילדים שלהם ומגדלים ילדים של נשים אחרות לתפארת ?
… הבן שלי מתלהב: "אמא, עוד מעט יום המשפחה!". "כן, כן", אני עונה, "איזה יופי".
"מה יופי?!", אני אומרת לעצמי, מה, לעזאזל, אני אמורה לעשות עם משפט כזה?!? איזו משפחה? שלו? שלה? שלהם? שלנו?…
אני רוצה שיחזירו את יום האם! עכשיו.
אמא חד הורית כמוני, שמגדלת את הילדים ב99 אחוז לבד ("כמה אבות שאני מכירה, בסדנאות העצמה")… לא מגיע לי יום אחד בשנה? 'יום האם' אחד, יחיד… כמו פעם.
אז במקום להתחפר במסכנות שלי החלטתי להתפשר. קמתי, גזרתי, הדבקתי, כתבתי
וזאת חלק מהתוצאה
לילדי המדהימים
זכות גדולה נפלה בחיקי לגדל אתכם .
כל יום זאת התחלה חדשה.
כל יום אתם גדלים לנגד עיני (גם בגובה) בחכמה וביושר הפנימי שלכם.
כל מקום שאתם באים אליו – כולם מחייכים .
אתם מאירים את חיי, מחבקים אותי ואת נשמתי.
אתם חכמים טובים ויפים.
אתם חלק ענק ממני ואני נהנית כל שנייה לידכם. אתם יודעים לתת לאמא חד הורית כמוני ספייס שצריך ואם נרדמתי בצהריים אתם על בהונות הולכים.
אתם משאירים לי לפחות פעם בשבועיים פתקים, כמה אתם אוהבים.
כשאתם רואים שאין לי כוח, את הכלים אתם רצים ושוטפים.
אתם עושים שטויות יחד איתי ואומרים לי שאגדל כבר, שזה שייך לקטנים.
מלחמת כריות זה בשגרה והנוצות מתעופפות בבית בהנאה מרובה.
אתם צוחקים ומתגלגלים ואני אתכם, חברים .
אתם ילדים של החיים ולכבודכם אקשט את הבית בבלונים רבים.
זכות גדולה לגדל אתכם תודה תודה
יום ילדים שמח.
יאללה, תשתוללו, בלגן כמו שאמא אוהבת…
פייסבוק: hila liebesman
